פני משה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 24

אף אנן תנינן. במתני' לכולהן דקחשיב בברייתא:

דתנינן תמן. בפ' הזורק וכו' ולא סוף דבר ד' אמות בים אלא אפי' זרק כמה וכמה בכל הים פטור וכו' אלא אמידי דתנינן הזורק ד' אמות בר"ה חייב תני הכי לפטורא בכרמלית:

בקעה. דתנינן בפ"ו דטהרות הבקעה בימות החמה שאין בה זריעה רה"י לשבת דלאו הילוך לרבים הוא דאין רגילין להסתלק מן הדרך ולילך בהשדה:

ור"ה לטומאה. דהא מיהת לאו מקום סתירה הוא שיש בני אדם נכנסין לתוכה וספק טומאה בר"ה טהור דמסוטה גמרי' לה שאינה אלא במקום סתירה:

ובימות הגשמים ר"ה לכאן ולכאן. כלו' דהש"ס גריס הכי בהאי מתני' וכדמסיק ואזיל שאם אתה אומר כהאי גי' דגריס במתני' רה"י לכאן ולכאן קשיא דמעתה לא תהא טעונה הקפת כלי בהמה לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ואנן תנינן בפ"ק דעירובין שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה מטלטלין בתוכה אבל להאי גי' דגריס ר"ה לכאן ולכאן מוקמינן להאי מתני' דעירובין בימות הגשמים ומ"מ לאו ר"ה גמורה היא אלא כרמלית. והא דקרי לה ר"ה לפי שאינה רה"י:

אסטווה דתנינן. בסוף פ' כל גגות וכן גשרים מפולשין וכו' וחכמים אוסרין דדין איצטבא להן והוו כרמלית והיינו דקתני וחכמים אוסרין אבל לא מחייבין:

אסקופה וכו'. כדפרישית לעיל:

כרמלית. מה זה השם תני ר' חייא על שם כרמל דמפרשינן רך ומלא לא לח ולא יבש אלא בינוני וה"נ לא רה"י ולא ר"ה אלא בינוני וזהו כרמלית:

כגון חנותיה דבר יוסטיני. שם אדם אחד ורגל רבים מצויים שם לפיכך אינה רה"י כשאר חנות ור"ה נמי לא הוי דאינו עשוי להילוך רבים ממש:

חצר של רבים וכו'. סיפא דהתוספתא דלעיל הוא: