פני משה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 45

ההן. זה שעושה חבלים וכן זה שעושה ממזור והוא מיזרן המוזכר בפי"ט דכלים מיזרן היוצא מן המטה שהוא כמין אזור של ארוג שכורכין אותו סביב המטה כדי לחבר הפרקים חייב משום מיסך כלומר אע"פ שעדיין לא ארג אותם אלא סידרן ומתחן כדי לארוג וזהו המיסך:

ההן דעביד קונטרן. ככרות ונפות ומחצלות חייב משום מיסך. מיד כשמסדר ומותח אותן כדי לארגן:

הדא איתתא. אשה זו כשהיא מתחלת לסדר חוטי השתי כדי לעשות קוביא והיא קובה של אריגה שהנשים יושבין ואורגין חייבת משום מסכת את השתי. וכשהיא נותנת קדמה והיא כמין שפה שעושה סביב לחיזוק חייבת משום עושה בתים. וכשהיא מעמדת אותן משום בונה. וכשהיא מחברת החתיכות משום אורגת וכשהוא קוצצת הנימין היוצאין כדי להשוותן משום מחתכת וכשגומרת הכל חייבת עוד משום מכה בפטיש ומשכחת לה שש חטאות:

ההן דעביד קופין. זה שעושה קופות:

כשמצפיר. שמתחיל לסדר הצירי דקל והסיב שעושין מהן הקופות חייב משום מיסך וכשמחייט ומחבר החתיכות משום תופר. כף כשכופף אותן משום בונה וכשקוצץ הראשון היוצאין משום מחתך וכשנגמר מלאכתו חייב עוד משום מכה בפשיט ויש כאן חמש חטאות:

ההן דעביד סלן ערסוון. כנ"ל. זה העושה סלים ומטות ומדרך הוא לסרגן באורך וברוחב ועושין בהן כמין חורין חורין והן הן הבתים וכשמסדר את החבלים או הדבר שמסרג בו לאורך ה"ז מיסך וכשחוזר ונותן על גביהן לרוחב הרי כאן אורג וכשעושה הקנקליטין והן החורים ה"ז משום עושה בתים הוא המוזכר באבות מלאכות העושה שתי בתי נירין כדפרישית במתני' וכשמקטע הראשון היוצאין ה"ז מחתך וכשנגמרה מלאכתו יש עוד משום מכה בפטיש והרי כאן חמש חטאות:

שתי נירין בחף אחד. לפרש העושה שתי בתי נירין דמתני' קאי שעושה שני נירין והן החוטין או חבלי הסירוג ומסרגן להיות ביניהן חף אחד והוא הבית והחלל שביניהן מלשון חפי פותחות כמו שיש בין שני המפתח בחלל שביניהן או שעושה שני חפין בניר אחד חייב משום שני בתי נירין: