פני משה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 37

המשמר. שנתן שמרים במשמרת לסננן בשבת חייב משום בורר:

ר' זעירא. משמיה דנפשיה לא אמר כן אלא מסתברא דאלא משום מרקד הוא שחייב:

בקדמיתא. בראשונה היינו אומרים דיאות אמר ר' זעירא דמשמר דומה למרקד הוא דמה מרקד קמח מלמעלן וסולת מלמטן. כצ"ל אף המשמר היין הוא מלמטן והשמרים נשארו מלמעלה אבל לא הוינן אמרינן כלום דעל כרחך משמר משום בורר הוא למה. לפי שמצינו שהותר מכלל ברירה בי"ט וכב"ה דאמרי בורר כדרכו וכו' וכן נמי מצינו שהותר מכלל שמירה בי"ט כדתנן בריש פ' תולין וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת בי"ט ואין נותנין לתלויה בשבת. אבל נותנין לתלויה ביו"ט ולא מצינו שהותר מכלל הרקדה בי"ט להיות מותר לרקד כדרכו דהא אמר ר"ח וכו' אין שונין את הקמח לחזור ולהרקיד אף מה שכבר הורקד אבל מרקידין ע"י שינוי לאחורי הנפה ואי אמרת דמשמר משום מרקד יהא אסור בי"ט כמו דמרקיד אסור כדרכו ואפי' לחזור ולשנות מה שנרקד:

אמר ר' יוסי בר' בון די לא כר' יהודה. כך היא הגי' בביצה. ואמרקידין לאחורי הנפה קאי וכלומר דלא מסתברא כי דלא אתיא אלא כר' יהודה דתני בברייתא בשם ר' יהודה אף מכשירי אוכל נפש התירו וכך הוא שם ומיהת ע"י שינוי דכל מה דאפשר למיעבד בשינוי עבדינן:

בעיא דא מילתא מהו. לשנות את הקמח לאחורי הנפה כרבנן. כלומר אבל אליבא דרבנן דר' יהודה דפליגי דלא התורה התורה אלא מלאכת אוכל נפש אבל לא במכשירין שאפשר לעשות מערב י"ט א"כ מיבעיא לן הדא מילתא דאימא לדידהו אסור לחזור ולשנות ולהרקיד הקמח ואפי' לאחורי הנפה: