פני משה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 2

גמ' כתיב להעלות נר תמיד. ושיערו חכמים שאין לך עושה שלהבת לקיים בו להעלות אלא פשתן בלבד והיינו נמי טעמא דמתני' דבפשתן מדליקין אע"פ שנקרא עץ:

תני. בתוספתא פ"ב:

אין בו משום שלש על שלש לענין קבלת טומאה. ומסככין בו דלאו בר קבולי טומאה הוא:

חוץ מן הפשתן. דסבירא ליה לרבי שמעון בן אלעזר דבפשתן אף על פי שיוצא מן העץ נקרא מרבינן כו' טומאה משום דסתם בגדים האמורים בתורה צמר ופשתן הן הואיל ופרט הכתוב בנגעים דכתיב בהו בבגד צמר או בבגד פשתים ילפינן לכל מקום שנאמר בגד דצמר או פשתן הן:

עשו אותן. לשאר היוצא מן העצים כדין העבים והרכים דתנינן בפרק כ"ח דכלים. העבים בגדים הגסין והרכים הדקין אין בהן משום שלש על שלש לקבל טומאה:

מן המשכן למדו. דפשתן אקרי אהל:

דכתיב ואת המשכן תעשה וגו' שש משזר ומנלן דשש פשתן הוא דכתיב ופארי פשתים וגו' את למד שש משש וכו'. כלומר בתחלה שש דכתיב באבנט משש דכתיב במכנסים והתם גופה מנלן יליף שש דמכנסים משש דכתיב גבי פארי מגבעות ויליף פארי מפארי דיחזקאל דכתיב ופארי פשתים יהיו על ראשם והן המגבעות אלמא שש פשתן הוא והכי יליף לה לעיל בריש פ"ט דכלאים. ומשכן קרוי אהל דכתיב את משכן אהל מועד: