קריאה במקור

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 16

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

הרי אלו כרגלי שתיהן. דהיינו שאסור להוציאה בשבת אלא עד מקום שיוכלו מים ומלח לילך מחמת הבעלים אף שאינן ניכרים היום בעיסה כלל:

ולא הותיר מידה ומשני תחומין עשו אותו למדת הדין. פירוש דכמו שניטל מא' מים ומלח ועשה את העיסה צריך לשלם כן חשו ג"כ לרגלי הבעלים של מים ומלח:

תדע לך שהוא כן כו'. פירש דמחמת מדת הדין חשו לרגלי הבעלים של מים ומלח:

דתמן אמרין כו' אפי' עצים. פי' דהיינו שאם אפאה בעצים של חבירו אסור להוציא אלא עד מקום שרגלי של בעל העצים יכולין לילך:

סברין מימר עצים אין בהם ממש. ואפ"ה חשו לרגלי הבעלים של העצים אלמא דעשו תחומין למדת הדין:

לא יצא מע"ש מידי פדיונו. פירוש משום שאינו בעין והרי הוא בקדושת מ"ש מדקאמר לא יצא משמע שצריך פדיון:

ע"ד דר' יוחנן כו':

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 70c6cf0f76bb1cd7167ceef91f02923aa0701dca4ce9387a1cf01856632bae3d