משנה
העומר שיש בו סאתים – שתי סאים גרגרי תבואה, ושכחו – בעל השדה בשדה, - אינו שכחה.
שני עמרים ובהם סאתים – שיש בשניהם יחד סאתיים גרגרים, ונשכחו בשדה, - רבן גמליאל (ראש בית הדין ביבנה ותנא בדור השני) אומר: לבעל הבית – הם של בעל השדה, שאינם שכחה, כדין עומר אחד שיש בו סאתיים; וחכמים אומרים: לעניים – הם של העניים, שיש להם דין שכחה.
אמר רבן גמליאל: וכי מרוב העמרים יופי כח – יפה כוחו, של בעל הבית או הורע כח? – האם ריבוי עומרים בשכחה הוא לטובת בעל השדה או לרעתו? אמרו לו – חכמים לרבן גמליאל: יופי כח – שהרי שני עומרים - שכחה, שלושה - אינם שכחה (לעיל משנה ה). אמר להם – רבן גמליאל לחכמים: מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו - אינו שכחה, שני עמרים ובהן סאתים - אינו דין – כלום אינו קול וחומר, שלא יהו שכחה?! אמרו לו – חכמים לרבן גמליאל: לא – אין זה קול וחומר, אם אמרת בעומר אחד – שיש בו סאתיים, שאינו שכחה, שהוא כגדיש – ודין שכחה אינו בגדיש אלא בעומר, תאמר בשני עמרים – רוצה אתה לומר שגם בשני עומרים שיש בשניהם יחד סאתיים אין דין שכחה, שהן ככריכות (אגודות שיבולים) – כשני עומרים קטנים שיש בהם שכחה?!
• • •
משנה
קמה שיש בה סאתים ושכחה – ששכח בשעת הקצירה קמה שיש בה סאתיים ולא קצר אותה, - אינה שכחה; אין בה סאתים – אם בקמה ששכח מלקצור אין סאתיים, שהשיבולים שדופות הן, אבל ראויה היא לעשות סאתים – לגדל סאתיים בשנה כתיקנה, אפילו היא של טוֹפַח (מין קטנית שאינו מאכל אדם, או מין מדגני הבר הדומה לשעורה) – אפילו הקמה ששכח היא של טופח, שהוא סוג גידול שיבולו נמוך, - רואין אותה כאלו היא ענבה (יבול) של שעורים – שיבולם גדול יותר, ואם לפי אומדן זה יש בה סאתיים - אינה שכחה (הפירוש לסופה של המשנה הוא על פי "החקלאות בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד", עמוד 225, הערה 15).
• • •
העומר שיש בו סאתים – שתי סאים גרגרי תבואה, ושכחו – בעל השדה בשדה, - אינו שכחה.
שני עמרים ובהם סאתים – שיש בשניהם יחד סאתיים גרגרים, ונשכחו בשדה, - רבן גמליאל (ראש בית הדין ביבנה ותנא בדור השני) אומר: לבעל הבית – הם של בעל השדה, שאינם שכחה, כדין עומר אחד שיש בו סאתיים; וחכמים אומרים: לעניים – הם של העניים, שיש להם דין שכחה.
אמר רבן גמליאל: וכי מרוב העמרים יופי כח – יפה כוחו, של בעל הבית או הורע כח? – האם ריבוי עומרים בשכחה הוא לטובת בעל השדה או לרעתו? אמרו לו – חכמים לרבן גמליאל: יופי כח – שהרי שני עומרים - שכחה, שלושה - אינם שכחה (לעיל משנה ה). אמר להם – רבן גמליאל לחכמים: מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו - אינו שכחה, שני עמרים ובהן סאתים - אינו דין – כלום אינו קול וחומר, שלא יהו שכחה?! אמרו לו – חכמים לרבן גמליאל: לא – אין זה קול וחומר, אם אמרת בעומר אחד – שיש בו סאתיים, שאינו שכחה, שהוא כגדיש – ודין שכחה אינו בגדיש אלא בעומר, תאמר בשני עמרים – רוצה אתה לומר שגם בשני עומרים שיש בשניהם יחד סאתיים אין דין שכחה, שהן ככריכות (אגודות שיבולים) – כשני עומרים קטנים שיש בהם שכחה?!
• • •
משנה
קמה שיש בה סאתים ושכחה – ששכח בשעת הקצירה קמה שיש בה סאתיים ולא קצר אותה, - אינה שכחה; אין בה סאתים – אם בקמה ששכח מלקצור אין סאתיים, שהשיבולים שדופות הן, אבל ראויה היא לעשות סאתים – לגדל סאתיים בשנה כתיקנה, אפילו היא של טוֹפַח (מין קטנית שאינו מאכל אדם, או מין מדגני הבר הדומה לשעורה) – אפילו הקמה ששכח היא של טופח, שהוא סוג גידול שיבולו נמוך, - רואין אותה כאלו היא ענבה (יבול) של שעורים – שיבולם גדול יותר, ואם לפי אומדן זה יש בה סאתיים - אינה שכחה (הפירוש לסופה של המשנה הוא על פי "החקלאות בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד", עמוד 225, הערה 15).
• • •