משנה
נאמנין על החטים – עניים עמי הארץ נאמנים לומר שהחיטים שבידם הם ממתנות עניים שנתן להם בעל השדה, ואינן נאמנין לא על הקמח ולא על הפת – אינם נאמנים לומר שקיבלו אותם במתנות עניים, לפי שאין דרך בני אדם לתת מתנות עניים קמח ופת.
נאמנין על השעורה של אורז – אורז שעדיין השיער עליו, שטרם הוסרה הקליפה מן הזרע על ידי כתישה (כרגיל היו מאחסנים את האורז בצורה בלתי קלופה, ובצורה זו נהגו לחלקו לעניים, ולכן נאמנים על השעורה של אורז) ("החקלאות בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד", עמוד 180 והערה 102), ואינן נאמנין עליו – על האורז שנכתש, בין חי – שאינו מבושל, ובין מבושל – אינם נאמנים לומר שקיבלו אותו חי או מבושל במתנות עניים, לפי שאין דרך בני אדם לתת מתנות עניים אורז שנכתש.
נאמנין על הפול, ואינן נאמנין על הגריסים – פולים שנכתשו לחצאים, בין חיים ובין מבושלים – לפי שאין דרך בני אדם לתת מתנות עניים גריסים.
נאמנין על השמן לומר של מעשר עני הוא – עניים עמי הארץ נאמנים לומר שהשמן שבידם הוא של מעשר עני שניתן להם, ואינן נאמנין עליו – על השמן, לומר של זיתי ניקוף (זיתים שהופלו מהעץ בחביטה במקל על ענפי העץ) הוא – שליקט בעל הזיתים את הזיתים שהפקיר או ששכח בשעת המסיק, שהם פטורים מן המעשרות, ועשה מהם שמן ונתנו לעניים, וכיוון שאין דרך בני אדם לעשות מהם שמן לפי שהם מועטים, אין העניים נאמנים לומר כך על השמן שבידם (כרגיל היו מוסקים את רובו של העץ, והיו נוקפים רק את הזיתים הגדלים בראש העץ או בענפים שקשה להגיע אליהם).
• • •
משנה
נאמנין על הירק חי – עניים עמי הארץ נאמנים לומר שהירק החי שבידם הוא של מעשר עני, שהירק חייב במעשרות מדברי חכמים, ואינן נאמנין עליו מבושל – אינם נאמנים לומר על הירק המבושל שבידם שהוא של מעשר עני, אלא אם כן היה לו דבר ממועט – אם היה לעני מעט ירק מבושל - נאמן לומר שהוא של מעשר עני, שכן דרך בעל הבית להיות מוציא – מפריש מעשר עני, מלפסו – מאילפסו (מקדירתו), שלפעמים בעל הבית שוכח מלעשר ירק כשהוא חי ומעשר מן המבושל דבר מועט, או כשאין לבעל הבית ירק הרבה, אינו מפריש ממנו מעשר עני כשהוא חי, לפי שאין כדאי לעני לבשל ירק מועט, אלא בעל הבית מבשל את כולו ונותן לעני ירק מבושל.
• • •
נאמנין על החטים – עניים עמי הארץ נאמנים לומר שהחיטים שבידם הם ממתנות עניים שנתן להם בעל השדה, ואינן נאמנין לא על הקמח ולא על הפת – אינם נאמנים לומר שקיבלו אותם במתנות עניים, לפי שאין דרך בני אדם לתת מתנות עניים קמח ופת.
נאמנין על השעורה של אורז – אורז שעדיין השיער עליו, שטרם הוסרה הקליפה מן הזרע על ידי כתישה (כרגיל היו מאחסנים את האורז בצורה בלתי קלופה, ובצורה זו נהגו לחלקו לעניים, ולכן נאמנים על השעורה של אורז) ("החקלאות בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד", עמוד 180 והערה 102), ואינן נאמנין עליו – על האורז שנכתש, בין חי – שאינו מבושל, ובין מבושל – אינם נאמנים לומר שקיבלו אותו חי או מבושל במתנות עניים, לפי שאין דרך בני אדם לתת מתנות עניים אורז שנכתש.
נאמנין על הפול, ואינן נאמנין על הגריסים – פולים שנכתשו לחצאים, בין חיים ובין מבושלים – לפי שאין דרך בני אדם לתת מתנות עניים גריסים.
נאמנין על השמן לומר של מעשר עני הוא – עניים עמי הארץ נאמנים לומר שהשמן שבידם הוא של מעשר עני שניתן להם, ואינן נאמנין עליו – על השמן, לומר של זיתי ניקוף (זיתים שהופלו מהעץ בחביטה במקל על ענפי העץ) הוא – שליקט בעל הזיתים את הזיתים שהפקיר או ששכח בשעת המסיק, שהם פטורים מן המעשרות, ועשה מהם שמן ונתנו לעניים, וכיוון שאין דרך בני אדם לעשות מהם שמן לפי שהם מועטים, אין העניים נאמנים לומר כך על השמן שבידם (כרגיל היו מוסקים את רובו של העץ, והיו נוקפים רק את הזיתים הגדלים בראש העץ או בענפים שקשה להגיע אליהם).
• • •
משנה
נאמנין על הירק חי – עניים עמי הארץ נאמנים לומר שהירק החי שבידם הוא של מעשר עני, שהירק חייב במעשרות מדברי חכמים, ואינן נאמנין עליו מבושל – אינם נאמנים לומר על הירק המבושל שבידם שהוא של מעשר עני, אלא אם כן היה לו דבר ממועט – אם היה לעני מעט ירק מבושל - נאמן לומר שהוא של מעשר עני, שכן דרך בעל הבית להיות מוציא – מפריש מעשר עני, מלפסו – מאילפסו (מקדירתו), שלפעמים בעל הבית שוכח מלעשר ירק כשהוא חי ומעשר מן המבושל דבר מועט, או כשאין לבעל הבית ירק הרבה, אינו מפריש ממנו מעשר עני כשהוא חי, לפי שאין כדאי לעני לבשל ירק מועט, אלא בעל הבית מבשל את כולו ונותן לעני ירק מבושל.
• • •