שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי חגיגה · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 20

הפריש חגיגתו וכו'. כתב הרמב"ם פרק קמא מהלכות חגיגה המפריש עולת ראייתו ומת היורשין חייבין להביאה מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות וכו' וכתב הכ"מ ואיתא בירושלמי פרק קמא דחגיגה שאם ירשו קרקע היורשים חיבים להביאה אפילו לא הפרישה ולא ידעתי למה השמיטה רבינו ע"כ והרב בעל לח"מ הוסיף לתמוה דבפ"א מהלכות מחוסרי כפרה כתב הרמב"ם האשה שהביאה חטאתה וכו' אע"פ שלא הפרישה מחיים ולמה נקט רבינו הכא המפריש וכו' דוקא וצ"ע עד כאן לשונו ונראה לי דכתב הרמב"ם בריש הלכות חגיגה הראייה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה בי"ט הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה ומי שבא לעזרה בי"ט ראשון ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה מצות עשה אלא עובר על ל"ת שנאמר לא יראו פני ריקם ע"כ הרי שאי אפשר שיביאו יורשין עולת ראייה של אביהן אלא אם כן הפרישו אביהן דאי לא נכנס כלל לעזרה ברגל זה בחיים אם כן אין כאן קרבן ואם נכנס כבר הפרישו שהרי צריך להביאו עמו לעזרה ואם לא הביאו כבר ביטל מ"ע ול"ת ואין לו תקנה ואף דכתב הסמ"ג ומביאו הלח"מ שעדיין יש לו תקנה בתשלומין בשאר הימים מכל מקום פשט דברי הרמב"ם משמע שאין לו תקנה וכמו שכתבתי לעיל וכל שכן בכהאי גוונא שמת הכל מודים שאין צריך תשלומין אם כן עיקר איבעיא דש"ס אם הפריש קרבן ראייתו אם יביאו לאחר מיתתו ביום טוב וכדפירשתי בקונטרס וכ"ה לקמן דף ב' בהפריש עשר בהמות וכו' ואם תאמר אם כן מאי קפשיט ומדמי ליה לפלוגתא דר"י ושמואל הא כאן איירי במופרשת דוקא ויש לומר למאן דאמר דכופין היורשין להביא עולת חובתו ש"מ דדין עולת חובה כאילו הוא חי א"כ מקריבין עולת ראייתו ביום טוב אפילו מת ולמאן דאמר דאין כופין היורשין לאחר מיתה אין מקריבין אותה בי"ט וקצת ראיה לדברי מדכתב הרמב"ם המפריש עולתו וכו' מותר להקריב בחולו של מועד וכו' בחדא הלכה והן שני דינים חלוקים אלא לאשמועינן דעיקר הדין דקרב בי"ט דתחלת דבריו בי"ט איירי:

היורשים מהו שיביאו וכו'. נראה דודאי ידע שאינו יוצא לחולין בשביל שמת דלא גרע מפסח דתנן הפריש פסחו ומת לא יביאנו בנו אחריו לשם פסח אלא לשם שלמים שמעינן מיהת דקרב שלמים אלא מיבעיא ליה אם מת ביום טוב אחר ראיית פנים בעזרה מי הוה כחגיגה וקריבה ביום טוב או לא דקסבר כמאן דאמר נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט: