חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי חלה · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 8

תני מצה גזולה אסור לברך עלי' אר"ה ע"ש ובוצע ברך וגו' א"ר יונה הדא דתימא בתחלה אבל בסוף דמים הוא חייב לו פי' בסוף הוא ברכת המזון משום דכיון דלעסי' קניא. ר' יונה אמר אין עבירה מצוה ור' יוסי אמר אין מצוה עבירה פי' דמר אמר בהאי לישנא ומר אמר בהאי לישנא ר"ל דהוי מהב"ע. ור"ל דלא יצא במצה זו י"ח מצה משום מהב"ע ומובא זאת ברא"ש ז"ל במס' פסחים ובריטב"א ז"ל במס' סוכה דף ל"ה ע"ב והשייכות של הסוגיא הזאת למשנה הזאת הוא משום דבמשנה הזאת תנינן אין מברכין עלי' ואין מזמנין עלי' ואין אדם יוצא בה י"ח בפסח אלמא דכל מה דחשיב אוכל לענין מצה חשיב אוכל לענין ברכה ומה שאינו חשיב אוכל לענין ברכה לא חשיב אוכל לענין מצה. והטעם שאין מברכין על אכילת איסור הוא משום דלא חשיב אכילת איסור אכילה כמבואר כ"ז במ"ע בהרמב"ם ז"ל ה' ברכות עיי"ש וע"ז קאמר דמצה גזולה אסור לברך עלי' וכיון דאין מברכין עלי' דלא חשיב אכילה לענין ברכה לא חשיב אכילה לענין מצה דאי אפשר שיהא חשיב אוכל לענין זה ולא לענין זה כדמוכח ממתניתן דידן. וכה"ג איתא במס' ב"ק דף צ"ד ע"א ברייתא דראב"י הרי שגזל סאה של חיטין טחנה ואפאה וכו' והפריש ממנה חלה כיצד מברך לפיכך נקט והפריש חלה דזהו כמו הברייתא הזאת במצה גזולה וכן נקט ראב"י והפריש ממנה חלה אבל כיצד מברך וכיון דאינו יכול לברך לא הוי חלה ד"א במתניתן דידן תנינן דחלה ומצה וברכה שוין: