חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי חלה · פרק 4 · הלכה 5 · Segment 2

תני ר"ח גזרו עליהן והחזירום למקומן. פי' דר"ח קאי על הא דתנינן במס' שביעית פ"ו אין מביאין תרומה מחו"ל לארץ ותני ר"ח עלה דגזרו עליהן שיחזירום למקומן אם הביא דאל"כ יהיו כל בני אדם טועין ויביאו מחו"ל לארץ אם לא שתגזור עליהן דיחזרו למקומן וע"ז אמר רבב"ז ומביא ברייתא איפשר בתמי' פי' דהברייתא מפרש טעמא דמתניתן דאין מביאין תרומה מחו"ל לארץ משום דאיפשר כן בתמי'. לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה שנאכלת לשורפה. אין את יכול כו' להחזירן למקומן אין את יכול כו' עד הפסח ושורפה אמר רשב"ג אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין של תרומה בעכו כו' וגזרו עליו ושתיי' בספינה ע"כ הברייתא וע"ז אמר ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחו"ל פי' דאם לא תגזור עליו להחזירן למקומן יטעו ב"א ויביאו מתו"ל לארץ ומשני שלא ירד לעכו וע"כ לא גזרו שיחזרו למקומן וכו' לא חששו בספינה משום מראית עין אימת הי' שמעון בר כהנא ר"ל אי קודם גזירתא דאמר ר"ח או לאח"כ דצריך לשנויי אשר לא ירד לעכו ואי הי' יורד לעכו לא היו גוזרים עליו לשתותו בספינה אלא היו גוזרים עליו להחזירו למקומו ומסיק דהי' בימי ר"א ומביא ראי' מהעובדא ואח"כ מביא. הגמ' עוד עובדא דר"ז. ומסיק לא דר"ז צריך כך אלא מילין דייצר בעי נשמע ונעביד כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ואח"כ הקשה על ר"ח רובה ממתניתן דתני דאנשי אלכסנדרי' הביאו חלותיהן וכו' ולא קיבלו משמע דרק לא קיבלו ולא תני דגזרו עליהן דיחזירו למקומן ומשני ולא ר"ח רובה הוא בתמי' ר"ל דעל ר"ח רובה איתותבת דמצי לשנויי לך עוד הוא אית לי' [לשון הזה מצוי בירושלמי כמה פעמים והכונה דאף ה"נ כן עיין במס' פיאה פ"ח ה"ז ובמס' ב"מ פ"א ה"ד דבאמת גזרו עליהן והחזירום למקומן: