רש"י ד"ה ה"ג מ"ט לה' כתיב בהו. דכתיב איש איש מבית ישראל כו' שנאמר אשר יקריבו לה'. כצ"ל:
קריאה במקור
רש"ש על תמורה · דף 3a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה ר"י היא. דקא משתעי לקמן בהא מילתא. נ"פ דיכוון להא דלקמן (ד ב) ל"י ממנו עד בקר כו' מכלל דר"י סבר (לאו שאב"מ) לוקין עליו ע"ש. והגרי"פ במחכ"ת ל"ד כלל שהשיא כוונתו להא דמייתא הגמרא בסמוך א"ר אידי בר אבין כו'. וזה היפך הדרוש כי שם אדרבה אמר דבעלמא לשאב"מ אין לוקין עליו חוץ כו' ומימר ומטעם דבדיבורו עושה מעשה כדלקמן ועי' בתד"ה והרי בסופו. ובמכות פריך דר"י אדר"י ומשני הא דידיה הא דרביה:
תד"ה והרי. ולימא או נשבע או מימר כו'. תימה הכי מימר ילפינן מקרא בפרט דלקי. אין זה אלא לאחר דיליף על כל לאו שאב"מ דלוקין עליו. ממילא גם על מימר לוקין. ונ"ל למחוק או מימר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0fcc4e2021f0d2e4be28f52ed031bce910f1b70efa0583242b4ddd2801c7bbc4