חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 4 · הלכה 11 · Segment 2

הוון בעי מימר מ"ד והוא שיהא לו עליו מלוה על אותו הבור בתוך לפישוט ידים כיון דמיקל המ"ד הזה וס"ל דאינו אסור אלא דוקא בשיש לו עליו מלוה על אותו הבור אז אסור אבל באין לו מלוה על אותו הבור גופה אעפ"י שיש לו עליו מלוה מותר דלא חיישינן שינסך אעפ"י שיש לו עליו מלוה מיקל האי מ"ד ע"כ מיקל נמי אם הי' חוץ לפישוט ידים ואינו אסור אלא כשמצא תוך פישוט ידים. ומ"ד דמחמיר אעפ"י שאין עליו מלוה על אותו הבור ג"כ אסור ע"כ מחמיר נמי אעפ"י שאינו בפישוט ידים דכיון דהנכרי פועל אצלו לילך בשאין לו מלוה על אותו הבור אלא כיון דיש לו מלוה בעלמא לא מירתת וחיישינן שינסך כמו כן חיישינן אפילו בחוץ לפישוט ידים שלא ירתת וילך לנסך ע"ז פריך ולא כן אמר ר' בא בשם ר"ש כשם שנתנו פישוט ידים בטהרות כך נתנו פישוט ידים ביין נסך אלא כיני מאן דאמר והוא שיש לו עליו מלוה על אותו הבור הא לא"ה מירתת ע"כ בתוך פישוט ידים. ומאן דאמר אף על פי שאין עליו מלוה על אותו הבור נמי אסור דלא מירתת מכל מקום ובלבד [פי' תיבת ובלבד הוא משמש בלשון חוץ] ור"ל ובלבד כלומר חוץ מחוץ לפישוט ידים אע"ג דמחמרינן ואמרינן דלא מירתת אעפ"י שאין לו מלוה על אותו הבור מ"מ אעפ"י דמחמרינן כולי האי. אבל בלבד ר"ל חוץ מחוץ לפישוט ידים בזה לא מחמרינן כלל וכה"ג איתא בירושלמי כמה פעמים דמתחלה הוון בעי מימר דתלי זב"ז דלמ"ד זה הוי הדין כך ולמ"ד זה הוי הדין כך ומסיק דז"א דלא תלי זב"ז דלמ"ד זה הוי כך וכן למ"ד זה הוי ג"כ כן ולא קאמר שום טעם לזה אלא בסתם וה"נ דכותיה: