שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 5 · הלכה 3 · Integer 3

ור' יודה אוסר בחלה ולא אצלו היא נטבלת כו'. — צ"ל: ולא אצלו היא נגבלת (פי' אצל הנחתום ואם הפריש הפריש לכולם ואם לא הפריש לא הפריש כל עיקר) אלא בשואל שאור לעשות עיסתו (וחוששין שמא שאל שאור מאחד שהפריש ממנה חלה ועירבה בעיסה אחת משלו ואותה עיסה פטורה מן החלה) אפי' כן לא אצלו היא נטבלת (פי' שאפי' אם עירב שאור הפטור בעיסה חייבת, כולה חייבת בחלה) אלא בשואל ככר למלאות תנור (פי' ויש לחוש דככר ששאל כבר הפרישו ממנו חלה) ואם בשואל ככר למלאות תנורו יעשר מכל ככר וככר (פי' ור' יהודה אוסר משל אמש לשל היום דוקא) אלא לא כר' יוחנן דרי"א כאן (פי' דלדידיה משנתנו מיירי בעושה בטומאה דאז ודאי יש לחוש שמא שאל ככר מחבירו וצריך לעשר מכל ככר וככר) כו' אלא כר' אלעזר כו' בעושה בטהרה (וזה אין דרכו לשאול מחבירו דחושש שמא אין חבירו עושה בטהרה) א"ר מתנייא בפלטר היא מתניתא (פי' הא דר"ש אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה קאי על המשנה דלמטה בלוקח מן הפלטר וביאור זה נמצא בשנות אליהו ע"ש) א"ר יודן אבוי דר' מתנייה בעושה בטומאה אנן קיימין כו' אף ר' יודה מודה בה (פי' הא דקשיא לך למה ר' יודה אוסר בחלה אין ה"נ דאינו אוסר) ותני כן כו' (כן הגיה הגר"א ובתוספת באור מאתנו).