שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 4 · הלכה 3 · Integer 6

[השלמות: ידע דהוא רחיץ. — פי' בטוח (וישבתם לבטח ת"א לרוחצן) שכבר זימנו אותו לסעודה אצל אחר.]

[השלמות: ובירושלם הוה מפיך פלכיה כו'. — במדרש איכה רבתי פ"ד (עה"כ בני ציון היקרים): מה היתה יקרותן שלא היה אי מהן הולך לסעודה אא"כ הופך יד אונקלי שלו (ובאיכה מכ"י הוצאת רש"ב ז"ל "בשעה שהיה אחד מהן נזמן לסעודה היה הופך אונקלי שלו השמאלית") וכ"כ למה כדי שלא יטעננו אחר טענת חנם (ובאיכה כ"י שאם יבא אחר לזמנו היה יודע שהוא מזומן לסעודה ולא יטעיננו טענת חנם"), וע' מתנות כהונה שם שראה בירושלמי כ"י "פיבליה" (במקום פילכיה) והוא כמו "פיוולא" בב"ר פל"ז שהוא לבוש עליון יפה. וע' מסכת דרך ארץ רבה רפ"ח הנוסח "אפסחתיה למפלא" והוא שיבוש, וע' נחלת שבעה ח"א סמ"ב שהתפאר בפירושו המעוות שחידש.]