נ"ב נראה מל' הרי"ף דבשל בני אדם נמי לא שרי אלא באותה חצר דאין חילוק כל עיקר בין של תרנגולים לשל בני אדם וכן מבואר בדברי הר"ן שלפנינו וכן נרא' מדברי הרמב"ם בפכ"ו מהלכות שבת ואיכא למידק א"כ לוקמי מתניתין בצואה שלקטן כפשטי' ובחצר אחרת וה"ק ועל צואה של קטן מפני קטן וי"ל דא"כ למה ליה למתני צואה של קטן ליתני סתמא ועל צואה דהא אין חילוק בין צואה לצואה דבין בשל תרנגולים בין בשל בני אדם גדול וקטן בחצר אחרת אסור לכבדה ובאותה חצר שרי אלא ודאי של קטן דתנן במתניתין בשביל קטן קאמר. אבל לפי גירסא שלנו בגמ' צואה של קטן אפילו הוא בחצר אחרת מותר לכבדה מפני שראוייה להאכילה לכלבים וכן מצאתי הגירסא באלפסי ישן וז"ל אוקימנא בצואה של תרנגולים בשביל הקטן שלא יוזק בה ובחצר אחרת אבל צואה של בני אדם ושל תרנגולים באותה חצר מותר לכבדה כו' דלפי נוסחא זו משמע דבאותה חצר אשל תרנגולים דסמיך ליה קאי אבל בשל בני אדם מותר אף בחצר אחרת ומשום שראוייה לכלבים וכן כתב הר' רבינו ירוחם בסי"ג וכתב דה"ה לצואת גדול וכ"כ בסימני אשר"י וז"ל אבל צואה של תרנגולים שבאותה חצר ושל תנוק אף בחצר אחרת מותר להוציאה אבל בפסקי הרא"ש שבידינו בדפוס כתוב כלשון הרי"ף שלפנינו וכפי' הר"ן והיא דעת הרמב"ן וכ"כ ה' המגיד על דברי הרמב"ם וז"ל מבואר בפ' כל כתבי וכפי גירסת ההלכות שם ועיקר עכ"ל והכי נקטינן לחומרא:
קריאה במקור
הגהות הב"ח על רי"ף שבת · דף 45b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ef451b58bffac774b80a70e210b7ced01eea82a8a8f82d1d747383acc8e55a45