חידושי חתם סופר על שבת · דף 147b

כשהיינו לומדין תורה וכו'. עמ"ש תוס' וצ"ל לדבריהם כשהיה רבי נושא אלונטית לבדו ולא הי' ר' שמעון נושא עמו אע"ג דהלך עמו והשגיח עליו לא מהני. ומזה ראי' למ"ש בש"ע סי' רע"ה דבעי' שילמדו שנים בספר אחד ע"ש:

תנא לא נהוראי שמו עי' הגי' הנכונה בס' תורת חיים בעירובין י"ג ע"ב:

כולהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא וכו'. ר"א בן ערך איעקר תלמודי' קם למיקרי בסיפרא בעא למיקרא החדש הזה לכם אמר החרש הי' לבם (תחת החדש הזה לכם) מדיבחא ועד עצרתא היינו חדש אייר והרמז פסוק כי "אני "יהוה "רופאיך ר"ת איר בחד י' ו"אויבי "ישובו "יבושו "רגע הוא בשני יודי"ן שהמזמור מדבר כשהי' דוד חולה ונתרפא:

קם למיקרי בספרא. כ' בספרים בשם הגאון מו"ה שמשון אסטרפאל זצ"ל דשר של שכחה ריב שמו ושם הממונה על הזכרון דזך גימט' אל ואותיות שניות של הח"דש ה"זה ל"כם דז"ך ונתהפך לו באותיות רי"ב הח"רש ה"יה ל"בם ע"ש. ונראה דטומאת מצרים שהוא קפ"א כדאמרי' במרור שצריך למתקו בחרוסת משום קפא כמבואר פ' ע"פ ואם תוסיף מספר קפ"א על דז"ך עולה רי"ב שהוא שכחה כנ"ל וכשנגאלו מטומאת מצרים והסר מהם השכחה כדכתיב למען תזכור את יום צאתך אז נאמר להם הח"דש ה"זה ל"כם שהוא שם הזכרון כנ"ל. והנה היו במצרים רד"ו שנים ושר המשקים שכח את יוסף ב' שנים כפירש"י סוף פ' וישב ולולי כן היו יורדים למצרים ב' שנים קודם והיו שם רי"ב שנים ושלט בהם השכחה לעולם ח"ו וה' סבב ששכח שר המשקים נמצא ע"י שכחתו נזכרו ישראל וזכרו הם זכר ימות עולם. וזה מרומז ולא זכ"ר שר המשקים את יוסף וישכחהו דייקא אבל ישראל נזכרו לטובה: