חידושי חתם סופר על שבת · דף 126b

דרש ר' יצחק נפחא וכו' בעירובין צ"ב ע"א קאמר. מכללא דלרב אסור לטלטל. וקשה מנ"ל דלמא לרב נמי כיון שהותרה הותרה ואהדר אפי' משום כדדרש ר"י נפחא הלכה כר"א ואאי' בתוס' בעי קשור ותלוי. בשלמא לרש"י דלא שייך בנין במחיצה א"ש אלא לר"ת קשה נהי דלא הוה מחיצה להתיר מ"מ כתוספת מיהת הוה. וצ"ל אה"נ אלא דלא ניחא לש"ס למימר שיהי' רב נגר מעשה רב דפוקקין ומודדין:

השתא חמש מפנין ד' מיבעי. לעיל ס' ע"ב כ' תוס' דפשיטא למקשן דטובא לא שרינן. ואפ"ה אסיק שמואל אפי' טובא נמי והוא דחוק. ולכאורה י"ל למ"ד לקמן הכנסת אורחים כביטול בהמ"ד א"כ אי מיירי מתני' בטובא והיינו שצריך לפנות מקום לאנשים הרבה וזה שכיח בבהמ"ד טפי מבאורחין דאין בהמ"ד בלא תלמידים הרבה משא"כ אורחים דיו שיזדמן אורח א' לבעה"ב א' א"כ ה"ל לאקדומי בהמ"ד קודם להכנסת אורחים. אע"כ דטובא לא רק ד' וה' לאחד ותו לא וא"כ אורח א' שכיח טפי בכל בית ובית משא"כ בהמ"ד הוא א' בעיר ע"כ הקדים אורחים לבהמ"ד ומש"ה פריך בפשיטות השתא ה' ד' מיבעי והכי ס"ל לר"ח ור' יוחנן לקמן דס"ל הכנסת אורחים כביהמ"ד נמי ס"ל ר"פ משילין כר"ח דשמעתין. ואמנם שמואל ס"ל כרב דימי מנהרדעא דקבלת אורחין חשוב טפי לכן אקדמי' ולעולם אפי' טובא נמי וא"ש. ולא תיקשי א"כ למאי דקי"ל כר"ח ה"ל למיפסק כר' יוחנן ואנן קיי"ל דגדול יותר מבהמ"ד כדפסק רי"ף. י"ל לא ממתני' פסקינן הכי אלא מקרא דגדול אפי' מהקבלת פני שכינה. ואמנם ר' יוחנן ורב דימי לא מייתי מקרא דס"ל האי שם חול ואנן קי"ל קודש. ולזה נתכוונו תוס' לקמן ד"ה דכתיב וכו' שנתקשה בתשו' שער אפרים ע"ש סי' ס"ד דף ל' סוף עמוד ד':

אר"ח ד' מחמשה וה' מאוצר גדול. דעת הרז"ה נראה דלא משום אשויי גומות דא"כ ה"ל למימר מיד דלמא אתי לאשויי גומות אע"כ טעמי' דר"ח משום הכירא שישאר עכ"פ קופה א'. ועדיין שייך אשויי גומות במקום שפינה ממנו הד' קופות והמ"ל ובלבד שלא יגמור פי' שלא יפנה הקרקע לגמרי וישארו בתחתיתה תבן עיין לשון רמב"ם ותבין. אלא שר"ח לית ליה הך חששא דאשוי' גומות ע"כ מוקי למתני' כר' יהודה. אבל אה"נ מצינן למימר פלגא כר"ח ופלגא כשמואל ולחנם השיג רמב"ן בזה:

והנה ברמב"ם בחיבורו מבואר דנהי דלצורך מצוה מתחיל באוצר תחלה מ"מ לדבר רשות לא יתחיל. ולפ"ז ברייתא זו דלא יתחיל באוצר נפקא מיניה גם לר"ש דקי"ל כוותי'. ובפי' המשנה לרמב"ם מפרש דאפי' לשמואל דאפי' טובא היינו לדבר מצוה אבל לדבר רשות אין מפנין אלא ד' וה'. ולפ"ז השקלא וטריא דש"ס דמפרש במשוי. ואיבעי דלפי האורחין נפקא מיני' לשמואל בשלא לצורך אורחים ובהמ"ד ואף על גב דפשיט לי' מרבי שעימר לצורך תלמידים מ"מ י"ל דהאיבעי הוא לר"ח ולשמואל לכל מר כדאית ליה ופשיט מרבי לר"ח עכ"פ ומיני' נשמע גם לשמואל ואין הכרח דס"ל לרי"ף כר"ח מדמייתי הך שקלא וטריא. מיהו רמב"ם דמפרש דלא יתחיל לדבר הרשות ואפ"ה פסק כר"ח שפיר השיג הראב"ד דמזכה שטרא כבי תרי עיין וק"ל: