רש"י בד"ה לחלב פי' הוה משאוי שטעונות חלב בכיס. והקשה מהרש"א דרש"י נראה כסותר דלעיל פי' דהוה הטעם משום שמא יעבירנו. ויש ליישב דהא אמרינן הזב לא יצא בכיסו וגבי אדם היינו טעמא משום משאוי וממילא סברא חיצונה דגבי עזים צרורות נמי הוה טעמא משום משאוי דהא בחד בבא של זב כתיב. אבל ר"י לא בעי לאוקמי הטעם משום משאוי דהוה צריך לאוקמי תרי הברייתות כתנאי אע"כ הטעם משום שמא יעבירנו וזב בטעמו בפני עצמו והק' עליו ר"י תנאי שקלית מעלמא כלומר טפי הוה לך לאוקמי בתנאי כדי שיהי' הטעם של זב ושל עזים שוות דכתיבו בחד בבא כלומר את"ל לא ניחא לי לאוקמי כתנאי טפי נראה לו לאוקמי אליבי' דחד ותרי טעמא הוי לי' לאוקמי אליבא דר"י דמתני' הכא ליבש והכא לחלב דהוה כחד תנא וחד טעמא עכ"ל הגמרא ושפיר פי' לעיל משום שמא יעבירנו אליבא דר"י אבל ר"י לטעמי' משום משאוי ולהכי פי' כאן משום משאוי ודו"ק:
קריאה במקור
חידושי חתם סופר על שבת · דף 53b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chidushei Chatam Sofer, 1864-1908
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036613/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 90b9983b46c93d0a1f079a427ba14b8024cc460a4788a6bed3ab19a9ecd3c780