חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי מועד קטן · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 4

מה אנן קיימין אם בשעה שהגשמים יורדין והלא כמשקין לים הגדול הן פי' הפ"מ ז"ל כמושקין לים הגדול מחוברין לים הגדול והוא מלשון נשיקת המים ומחוברין לים הגדול חשיבא וצ"ע לפי אם היה חפירה מלא שאובין כשר הוא לטבול בו בשעה שהגשמים יורדין דהוי נשיקה לים הגדול ולולי דמסתפינא היה נראה דה"ג כמשקין מים הגדול הן כלומר דאותן המים חשובין כשמשקין מהם כמו שמשקין מים הגדול ולמה אסור. ותיבת משקין אין הפירוש מושקין דחסר וא"ו אלא השקאה ממש מ"ל משקין בה"ש והראי' הוא ממי קילון דהוא מי גשמים המכונסין ואם בשעה שהגשמים יורדין לבור ומהבור לבה"ש למה אסור הלא כמשקה מים הגדול וכל עיקר דאסרו בגשמים הוא משום מי קילור ומי קילור גופיה היה מותר בשעה שהגשמים יורדין בריכה שנתמלאת מן הקולין כו' שדה בה"ש שניטופה לתוך בה"ש אחרת כפי' הק"ע ז"ל והוא מפי' רש"י ז"ל דף ד' ע"א דהוי בריכה בין בה"ש זה לבה"ש אחר א"ר ירמי' ועודה מנטפת וכן קאמר ר' ירמי' בבבלי וכיון דאמר ר' ירמי' ועודה מנטפת ע"כ דמוקי ר' ירמיה דאיכא בריכה בין בה"ש זה לבה"ש אחר ונשקית מן הבריכה ולא מן הניטוף ע"ז קמ"ל ר' ירמי' דלא מהני עד שתהא עודה מנטפת גם כן וע"כ לפ"ז מסיק הראיה וכי מחמת הניטוף כו' לא מחמת עצמה ומ"מ כיון דהיא מנטפת ג"כ שרי להשקותה אף ממי קילון מהבריכה של בה"ש זה לבה"ש זה ומזה מוכח דבריכה שנתמלאה מן מי קילון מותר להשקות מתוכה בשעה שהמעיין נמשך לתוכה ובלא ר' ירמי' לא היה שום ראי' מכאן דדילמא השקאה הוא אך מן הניטוף אבל מן מימרא דר' ירמי' שפיר מוכח דאינה נשקית מן הניטוף אלא מן הבריכה ואעפ"כ שרי: