פלפולא חריפתא על סנהדרין · סעיף 3

כגון וכו' שהוראה זו פשוטה לכל ישראל כ"כ רבינו שם:

ה"ג אמאי מקרו ב"ד חצוף וכן אפילו יחיד כדפרישית ואי בדלא כו' עד דיניהם דין הא אפילו:

כדפרישית לעיל ותמיהא דהא כיון דאמר שמואל דיניהם דין שמע מינה דסבר כמאן דאמר אין ערוב פרשיות ולדידיה פירש רבינו לעיל דבדיעבד דינו דיחיד דינא ומצאתי בפסקי מהר"ר איסרלן ז"ל בסימן ר"ב שהוקשה לו זה והשיב וז"ל נראה דלא קשה מידי דעל כרחך שמואל לאו בדיעבד איירי מדקאמר אלא שנקראו ב"ד חצוף משמע ותו לא והא תקנו חכמים שלא לדון בפחות מג' ומאן דקא עבר אתקנתא דרבנן חציף הוא דמקרי עבריין לא מקרי בתמיהה והכי פריך תלמודא פ"ק דנדה מאן דקעבר ארבנן צנוע הוא דלא מקרי רשע נמי לא מקרי בתמיה אלא על כרחך שמואל ר"ל דלא קעבר אתקנתא דרבנן ואהא פריך ס"ד והא דנקט לשון דיעבד שנים שדנו משום דקרי להו חצופין נקט הכי ומתרץ האשרי דאיירי בכה"ג דלכתחלה יכולין למידן אלא שנקראו ב"ד חצוף ותו לא עי' היטב האמת כך עכ"ל אך קשיא לי דרש"י מפרש בר"פ דף ג' ע"א ז"ל ב"ד חצוף שעברו על תקנת חכמים עכ"ל משמע דמיירי בכה"ג שעוברים על תקנת חכמים והא דפ"ק דנדה לא מכרעת דאי צנוע לא מקרי ודאי דקשיא רשע נמי לא מקרי בתמיה אבל כי קרו להו חצוף אפשר דגריע מרשע שיש לך רשע עובר עבירות בצנעא ולא מיחצף לעבור בפרהסיא ומ"מ ודאי שאינו רשע לענין זה שיהא דינם שדן עכשיו אינו דין וצריך לומר דרבינו מפרש ב"ד חצוף לפי שאם הוי שלשה אין בלב הנדון על שום אחד מהן בודאי כי שמא הוא שחבירו רבו עליו אבל כשהם רק שנים על כרחך לדעת אחת הסכימו והרי בלב הנדון על שניהם ולמה עשו כן אלא שהחציפו ולא אכפת להו כלום לדון בשלשה כדי לאפוקי כל חד נפשיה מלבו של הנדון: