ואע"ג דאמרינן חיישינן הוא ודאי ומותר בבת חורין. נראה דדחקו התוספות ורבינו לפרש כן דאי אמרת דחיישינן שמא שחררו א"כ הוי כחצי עבד וחצי ב"ח. ואמאי לא תני כופין את רבו. דהא איכא למטעי ולפרש דהאי חיישינן ודאי הוא. א"נ אמאי תני בברייתא תרי גוונא עבד ושדה אלא דאתי לאשמועינן דבעבד הוא מותר בבת חורין דהאי חיישינן ודאי הוא. וטעמא דמלתא דאי לאו דידע רבו בודאי ששחררו לא הוה מכשילו באיסור שישא בת ישראל. משא"כ בשדה שפיר איכא למימר שדיבר בדדמי וקסבר שנתן. ודלא כמהרש"א שנתקשה בענין זה. ובזה ניחא מה שהקשה הב"ח דברי הטור אהדדי דבי"ד סי' רס"ז פסק דיוצא לחירות ומותר בבת ישראל כמו שפסק רבינו. ובח"מ סי' רמ"ה גבי שדה פסק דהוי ספיקא. אבל לפי מ"ש ניחא דלגבי שדה מפרשינן האי חיישינן כמו בכולי תלמודא:
קריאה במקור
קרבן נתנאל על גיטין · סעיף 90
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d41eb180dc0d3146619c34559560fa7e890060e6028ac1285ef466a4b680cdd8