קרבן נתנאל על גיטין · סעיף 193

ובפרק האשה שלום. סי' ו'. ועיין עוד שלהי נדרים סי' ז' שהאריך עוד רבינו שם : @44ה"ג

ואפילו אם תאמר היא קדשני אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה. ובשו"ת הרא"ש כלל ל"ה סי' ג' שנשאל על ר"מ שקידש אלמנה ובא רבי יעקב ואמר אני קדשתיה תחילה כו' עד ואפי' אם היתה מודה בפי' שקבלה הקידושין ממנו לאו כל כמינה לאסור עצמה על אותו שקידשה כבר ולא היה בה שום איסור אם היה בא עליה. אלא דהוה אמרינן דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ויוציאנה בגט בלא כתובה. ע"ש באריכות והובאה בב"י א"ה סי' מ"ו והנה לכאורה דברי רבינו בפסקים והתשובה סותרים זו לזו ועי' ב"ש סי' מ"ו ס"ק כ"ב. דוחק אחר דוחק. ולי נראה דלק"מ דשאני התם דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא בצירוף שעשתה מעשה שהלכה ושכרה עדי שקר לכתוב גט ע"ש ר' יעקב. והיא הודה בעצמה. משא"כ בנדון דידן אין מעשיה מוכיחין שנתקדשה לכך אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה דא"כ כל אשה תאסור עצמה על בעלה בכה"ג ואפי' באשה שאמרה טמאה אני לך אינה נאמנת דחיישינן שמא עיניה נחנה באחר. אבל לשכור עדי שקר אינו בידה לכך לא שייך למימר כל אשה תאסר עצמה על בעלה בכה"ג :

אלא שהוא אסור באשתו. מיהו אחר תקנות ר"ג אינו כל הימנו לאסרה על נפשו. מהרש"ל והב"ח :