קרבן נתנאל על גיטין · סעיף 147

ה"ג היה לו לומר לאחר אחר השבוע. וכ"ה בטור:

אבל לאחר הזמן אין קפידא אם מאחרין הכתיבה. נשמר בזה מה שהשיג הטור על רבינו וז"ל וכתב א"א הרא"ש ז"ל על דבריו גם פירוש זה אינו נכון דאם צוה לכתוב וליתן אחר השבוע כותבין מיד אחר השבוע ע"כ ויראה שהוא מפרש דברי הרמב"ם שרוצה לומר שלא יכתבו עד שנה אחר השבוע ואין נראה כן מדבריו אלא אדרבה ר"ל שיכתבו מיד אחר השבוע ואין להם זמן לכותבו אלא בתוך השנה וכן באינך ע"כ. וכן פירשו בו המגיד והר"ן. מפני כך כתב רבינו אם עלתה על דעתך לפרש הרמב"ם כמו שפירשו אינהו. פשיטא אין דבריו נראין בזה דלאחר זמן אין קפידא אם מאחרין זמן כתיבה:

ואע"פ שאינו דומה. דשבת היא הנקודה האמצעית ויום ד' הכנה לקבל נפש דנשמה חדשה ויום ה' לקבל רוח דנ"ח. ויום ו' לקבל נשמה לשבת הבאה. ויום א' השארת הסתלקות נשמה חדשה ויום ב' השתארות רוח מנשמה חדשה ויום ג' השתארות הנפש וחוזר חלילה. מה שאין שייך לומר בשאר מועדים ורגלים. והטור סי' קמ"ד פסק להלכה דאחר הרגל ט"ו ימים הם וכתב הב"ח שסובר דאע"פ שלא נתברר להרא"ש טעמו של ר"ח וגם הרשב"א בחידושיו כתב ע"ש הרמב"ן דאין טעם זה מחוור מכל מקום כיון דדבריו דברי קבלה נינהו לא דחינן להו מהלכה ועיין בכללים מה שכתבתי בשם פלפלא חריפתא דלענין פסק הלכה לא אמרי' כל דבריו דברי קבלה:

הדרן עלך מי שאחזו

האומר התקבל. טעות נפל בדפוס שהקדים המאוחר פ' מי שאחזו. בירושלמי תני התקבל אחר הניזקין ותוס' כתבו טעם בשם ר"ת:

הלכך אמרינן לחומרא דאדיבוריה דידיה קא סמיך. דבפ' האומנין סימן א' איבעיא דלא איפשטה אי אדיבורא דידיה או אדיבוריה דמשלח. הלכך לחומרא אמרינן דאדיבוריה דידיה קא סמיך ואינו גט עד שהגיע לידה ואם מת חולצת ולא מתיבמת : ה"נ כזכי דמי והלכה כרבי נתן: