פתח עינים על חולין · דף 124b

אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה. נראה דכונתו דרך גוזמא והפלגה דאם יהושע אמר לי משם ר' יוחנן דרך נבואה לא צייתנא ליה והיינו דקאמר אמר לי יב"ן משמיה כלומר משמיה דרבי יוחנן. וכן פירש הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה דמ"ש בש"ס אלו אמרה יהושע ן' נון בפומיה לא צייתנא ליה ירצה לומר שאין להוסיף ולגרוע במצוה על דרך נבואה בשום פנים וכו' ע"ש וסוגיין מוכחת דבדרך נבואה קאמר כדאמרן ומזה קשה על הרב פרי חדש בנימוקיו לספר המדע פ"ט מהלכות יסודי התורה דין ד' שכתב הרמב"ם דאם יאמר הנביא אמר ה' שהדין כך יחנק שנאמר לא בשמים היא ומרן בכ"מ מייתי עלה הא דאפילו אמרה יהושע בן נון לא צייתנא ליה וכתב הרב פר"ח שהוא בלי דקדוק דההיא לאו בדרך נבואה קאמר אלא בדרך סברא עכ"ד ואשתמיטיתיה דברי הרמב"ם עצמו בהקדמתו שכתב כדברי מרן כדאמרן ותו דמסוגיין משמע קצת שהוא בדרך נבואה. ובברכות דף כ"ד (ע"ד) [ע"ב] אההיא דר' יוחנן מניח ידו על פיו וכו' הגאון בעל הלכות גדולות גריס אמר חסדא האלהים דאי אמר לי יהושע בן נון לא צייתנא עיין בספרו דף ג' ע"א:
ודע דמרן בבית יוסף י"ד סוף סימן רמ"ב כתב וז"ל כתוב בסוף ארחות חיים אדם מריב עם חבירו ואומר לו איני מקבל ממך אם היית כמשה רבינו מלקין אותו משום בזיון עכ"ל ונ"ל דמשום הכי אמרו בגמרא אלו אמרה יהושע בן נון בפומיה לא צייתנא ליה ולא אמרו אילו אמרה משה עכ"ל ואני הדל בספרי הקטן ברכי יוסף שם בי"ד סימן רמ"ב אות ל"ו רמזתי סוגיא דידן. וכתבתי והרב ט"ז הביא מש"ס דיבמות דף מ"ה אפילו אי הוי כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה וההיא אינה משלנו מסוג זה דלמיהב ליה ברתא אפשר דמצי אמר אפילו ליהוי כמשה לא יהיבנא ליה דאין זה בזוי אבל נקט יהושע דבעת גדולתו פירש מן האשה ומשו"ה נקט' יהושע ולא זכר הט"ז מהסוגיא הנזכר. עד כאן דברי אשר כתבתי בברכי יוסף:
ורב אשכנזי כתב בגליון וז"ל ואין דבריו נכונים דהא"ח לא למדה אלא בכח דהול"ל גוזמא יותר גדולה אחרי שהוא הולך עד קצה האחרון ולא נקט נביא אחר אלא להורות עד כאן ותו לא הכי נמי התם ואם תאמר התם לאו דוקא אם כן אין ראיה להא"ח והגאון ט"ז שכל את ידיו להביא גמרא זו ולאפוקי מסברת המחבר וכן בדין שאסור להוציא משה רבינו מפיו לגנאי בשום דבר וראיית א"ח ברורה כדפרישנא לה עכ"ל הרב הנזכר:
ואנא בריה קלה הלא כה דברי כל מעיין למראה עיניו ישפוט בצדק כי חפצו להשיג שהרי דברי ברורים ומי לא ידע שראיית הא"ח והט"ז היא דהו"ל לומר גוזמא יותר אחר שהלך עד קצה האחרון וזה פשוט מאד לכל מבין עם תלמיד. אמנם אנכי איש צעי"ר דחיתי ראית הרב ט"ז דההיא לעגין זיווגים אתמר דלא משום גנאי נגעו בה רק דלא נתקררה דעתו בזווג זה וזמנין דמשכחת דשפל בעיניו והזוג עליון ופורש מיראה על דרך שאמרו מסאנא דרב מכרעאי לא בעינא וכונתו לא מיבעיא לירד מכבודי ולהתחתן עמו אלא גם שהמבק' בתי יהיה איש נורא לא בעינא שאיני בערכו ואני רוצה במדרגתי וכבר נרגשתי שיאמר כמשה שהוא כל מה שחידש הרב הנזכר ופריקנא לה דמשה רבינו בעת גדולתו פירש מן האשה ומשו"ה לא נקט משה. ואחר דכן כתב ומנח קמיה על הברכים. קשתו נסוג אחור:
ואשר כתב שהגאון הרב ט"ז שכל ידיו לאפוקי סברתי לא שסברתי כך רק כתבתי שאינה ראיה ויש לדחות ולא שאמרתי דיהושע לאו דוקא עד שיקשה ויאמר א"כ אין ראיה להא"ח. ולפי דבריו שכתב דהא"ח לא למדה וכו' ה"נ התם וא"ת התם לאו דוקא וכו' מוכח שהט"ז הביאו לראיה וא"כ ירד להציל ולא הציל:
אמנם רואה אני דיש לישב בעד הרב ט"ז שהזא ז"ל לא עלה על לבו להביא ראיה אלא דמאחר דהא"ח לפי דברי מרן למד זה מאותה שאמרו אלו אמרה יהושע בן נון קאמר הרב ט"ז דלדעתו כן תתפרש ההיא דיבמות דף מ"ה וסבר דהשתא דהא דאלו אמרה יהושע דוקא נקט יהושע ה"נ נפרש בההיא דיבמות ולא נעלם מהט"ז שיש דחיה:
ואולם אעיקרא דדינא פרכא ואיכא למידק על א"ח ועל מרן דמ"ש בגמרא אלו אמרה יהושע ן' נון היינו אלו אמרה בדרך נבואה כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו למשניות דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ומשו"ה לא קאמר משה דאלו אמרה משה רבינו ע"ה מוכרח לקבל כי משה קבל תורה מפי הגבורה. וא"כ נימא דכי יריבון אנשים ואחד יאמר איני מקבל ממך אם היית ישעיה (או נביא אחר) הוי בזיון ומאי פסקא דדוקא אם אמר אם היית כמשה הוי בזיון ולא נביא אחר. ותו יש לדקדק על מרן דהוא עצמו כתב בכסף משנה פ"ט דיסודי התורה וז"ל ולמדנו שלא יבא עוד נביא לחדש דבר ואמרו חז"ל בכמה מקומות אלו אמרה יהושע בן נון מפומיה לא צייתנא ליה עכ"ל אלמא הוא ז"ל סבור דהא דאלו אמרה יהושע בדרך נבואה קאמר וא"כ אין הוכחה מהא לדברי ארחות חיים כמבואר. שוב זכיתי ומצאתי קרוב לדברי לגדול המורים מהר"י קשטרו בהגהותיו ע"ש. ובקונטריסי הארכתי עוד ויישבתי קצת דברי ארחות חיים ומרן. והעולה לדינא. ושם הבאתי מ"ש בזהר חדש דשאלו אם אליהו זכור לטוב הו"ל ברא. והשיבו בנביאי אל תרעו מלשון ריע ע"ש באורך בס"ד:

א"ל עורבא פרח א"ל רבא בריה וכו'. דוגמא לזה איתא בביצה דף כ"א אלא דשם היה השואל רב אויא סבא לרב הונא וא"ל רבה בריה דרב הונא ולאו היינו רב אויא וכו' והכא שאל מרבה בריה דרב הונא. וא"ל רבא בריה דרבה וכו' ורבה בריה דרב הונא עשה כאביו רב הונא דא"ל עורבא פרח ורבא בנו של רבה א"ל ולאו היינו והשיבו כמו שהשיב לו אביו רב הונא וזה פשוט:
וצריך למודעי מה הלשון עורבא פרח להשיאו לדבר אחר. ואפשר לומר דרך צחות ודרך דרש כי ידוע שהקושיות שיש בהלכה הוא מכח הקליפות ולכך רבינו האר"י בכח גדול היה עוסק בש"ס לשבר הקליפות והבין רבה בריה דרב הונא דמ"ש אביו עורבא פרח הלביש הדברים אך ח"ו כי ידבר מילי דכדי אך רצה לומר כי שאלה גדולה שאל וצריכה רבה וזה מחמת כי הסט"א המכונה לעורבא טמא פרח בכל והיה העל"מה וכלומר שאין בידו להשיב. ולכן רמז לו עורבא פרח שהיו מסתירים סתרי תורה ברמז נפלא וכונתו לומר שהטומאה פרחה שאינו יכול להבין. וא"ל רבה בריה דכיון דרב איוייא דגדול כחו והוא גברא רבא היה לו להתעסק עמו כי הוא גדול מאד ושנים שעוסקין בתורה שכינה שרויה ובאמצעות השכינה תוסר הקליפה ויבינו הענין. והשיבו אני היום סמכוני וכו' וסר כחי כלומר מה שאמרתי עורבא פרח רמזתי שהחולי בא מתערובת טוב ורע מרפ"ח ניצוצין וכמו שאמר רבינו האר"י זצ"ל למהרח"ו זצ"ל ובחלום ידבר בו שיכוין רופא חולי עמו ישראל ר"ת גימטריא רפ"ח לברר רפ"ח ניצוצין ככתוב בספר חזיונות כ"י מטהרת יד הקדש מהרח"ו זצ"ל וז"ש עורבא לשון תערובת פר"ח אותיות רפ"ח ניצוצין ולכן מזה תש כחי וחליתי היום וצריך להתחזק:

א"ל רבא בריה וכו'. הרב סדר הדורות דף קמ"ה ע"ד האריך שהרב ספר יוחסין הבין שרבא בריה דרב איוייא וטעה. ואחר שראיתי כל מ"ש רחוק בעיני שהרב ספר יוחסין יטעה טעות כזה שהוא טעות מצד הענין ומצד הלשון ואין לו שום ראיה על זה כי אם מ"ש ביוחסין רבא בריה דרב איויא לרב אשי מנחות ועל זה בנה מצודים. ולי ההדיוט פשיטא כי לא טעה בזה רק אפשר שמצא גירסא במנחות כך גם מאי דתלי זייניה עמ"ש ביוחסין רב איויא סבא דגברא רבה הוא וכן רבה ברב הונא לרבא בריה הדבר פשוט דמלבד רב הונא שהיה אומר דהוא גברא רבה כן רבה ברב הונא אמר לרבא בריה דרבה בשמעתין. ואין ספק שחסר בתחילת הלשון וכן צריך לומר רב איויא סבא אמר רב הונא דגברא רבה הוא וכן וכו' וכל זה פשוט כמו שיראה המעיין בצדק. ומ"ש רש"י בביצה אמר ליה רבה בריה דרב הונא לאבוה לא בא לאפוקי שאינו בריה דרב איויא כמ"ש הרב סדר הדורות דאין לטעות בזה דבריה דרב איויא יאמר ולאו היינו רב איויא על אביו וגם מצד הענין. אך אפשר דגירסת רש"י היתה אמר ליה רבה ולאו היינו וכו' ולזה אמר דהך רבה הוא בריה דרב הונא לאבוה לאפוקי שלא נפרש דהוא רבה אחר לז"א דהוא ברא לגבי אבא:

אני היום סמכוני באשישות. פירש"י לפי שסר כחי מכח הדרשא וכו' בשבת הרגל וכו' מוכח דאם לא היה מכח דכחיש חיליה הוה עסיק בעומק העיון בשבת קדש עם רב איויא ומכאן תשובה למ"ש הרב יעבץ שת"ח העוסק בעיון בשבת מחלל השבת וסמוכות שלו תמהי"ן כמ"ש במקום אחר בס"ד:

סמכוני באשישות. רבינו הערוך בערך סמך פירש אותו היום סמכוהו לראש ישיבה והושיבוהו בראש ועמ"ש הרב סדר הדורות שם: