הוא סבר לאפיה הוא דקאתו וכו'. בסוף ספר ראשית חכמה סוף שער א' מפרק דרך ארץ מביא מעשה באופן זה דרב ספרא יצא יום אחד לטייל ובא חסיד א"ל לרב ספרא למה טרח מר א"ל רב ספרא לא יצאתי אלא לטייל נתבייש אותו חסיד אמרו ליה תלמידיו וכו' הי"ל לשתוק א"ל אלו שתקתי לא הייתי מקיים ודובר אמת בלבבו. וראה השינוי שיש. ובסוגיין מסיק רבא שלא לומר ואיהו קמטעי נפשיה ופירשו התוס' דבכגון זה איהו איבעי לאסוקי אדעתיה. ובסוגיין רב ספרא לא השיב לרבא ונראה שקבל דבריו:
קריאה במקור
פתח עינים על חולין · דף 94b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Petach Einayim, Jerusalem 1959
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001157028
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 88054f27acd96c0b894216cd5bc9e81a62c8a2582ff5b82b2085c714162bee72