שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 9 · הלכה 2 · Segment 9

הא נבלה לא ק"ו כו'. כ' הרמב"ם פ"ו מה' נזירות ולא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד אבל הרוג לא שהרי יודע בו זה שהרגו. וכ' הראב"ד כבר אמרו איזו היא טומא' התהום כל שאין מכירה אחד בסוף העולם ממילא אימעיט הרוג אלא אעושה פסח קרוי ולמעוטי טומא' התהום דזיבה ע"כ. וכ' הלח"מ פ"ב דף ט"ו אמרו טומאת התהום דזייבה התירו וזה סיוע להרמב"ם והר"א סובר דהאי תנא פליג אאידך ברייתא ע"ש. ודבריו תמוהים שהרי פסחים דף פ' מסקינן טומאת התהום דזיבה לא התירו. ובנזיר דרך דחי' אמרו טומאת התהום דזיבה התירו אבל למאי דמסיק ואף ר"א אמר למפרע מדרבנן ש"מ טומאת התהום בזיבה לא התירו. וע"ק עדיין לא תירץ כלום לקושית הר"א. ובס' א"מ כ' הרמב"ם לאו אברייתא קאי דודאי דסובר בריית' אתי למעוטי טומאת שרץ ולא טומא' זיבה כמש"ל אלא מפרש דברי עצמו דלא נטעה לומר דאף בהרוג שייך טומאת התהום שנהרג ע"י חץ ולא נודע לו אם מת או לא קמ"ל דאזלינן בתר רובא ע"כ גם זה תימא עדיין לא פלטי מינן למה לא משני הש"ס בפסחים דאתי למעוטי הרוג דפי היכי דאיצטרך הרמב"ם לפרש דבריו כן נפרש דברי הבריית'. ועוד כיון דחידוש דין הוא זה היא גופא קשיא מנ"ל להרמב"ם הא. שהרי טומאה ברה"ר היא ואין לנו להחמיר משום רובא. ועוד שהרמב"ם כ' בפרקין בפי' המשנה ועוד אמרו לא אמרו טומא' התהום אלא למת כלבד לאפוקי הרוג דלא לפי שכבר נודע למי שהרגו בלי ספק ע"כ. הרי מפורש דלא כדבריו. ומ"ש דהרמב"ם סובר ברייתא אתי למעוטי טומאת התהום דשרץ וטומאת התהום דזיבה ובדף ט"ו האריך בזה. ואין דבריו נכונים דודאי אין סברא למעט טומאה קלה דלא תהא טומאה חמורה קילא מטומאה קלה כמפורש בסוגיין ועוד דה"ל להרמב"ם לפרש דאין טומא' התהום בשרץ. ומ"ש עוד שם לתרץ קושית הלח"מ פ"ד מה"נ אמ"ש הרמב"ם פ"ו מהק"פ שומרת יום כנגד יום ששחטו עליה את הפסח ואח"כ ראתה פטורה מפסח. אע"ג דסובר למפרע הוא מטמא דלכך פטורה משום דנשים בשני רשות ע"ש שהאריך. ולא עיין יפה. שהרמב"ם כ' שם ברישא זב שראה שתי ראיות וספר ז' ימים וטבל בשביעי שוחטין עליו ואוכל לערב ואם ראה זוב אחר שנזרק הדם ה"ז פטור מלעשות פסח שני וכן שומרת יום כנגד יום כו' ע"כ. הרי דגם בגברא איירי. וכ"מ בבבלי פסחים דף פא ע"ש. והא דכ' תוס' שם דלמא הא דפטורין היינו משום דסבר נשים בשני רשות. קאי אברייתא קמייתא דמייתי שם דלא א"ר יוסי אלא בנשים אבל מודו דמברייתא אחריתא שפיר שמעינן דאף באנשים פוטר ר"י מפסח שני. ובעיקר קושית הר"א נראה דראיית הרמב"ם מדגרסינן בפרקין בבבלי דף סה א"ר יהודה מצא פרט למצוי מת פרט להרוג. א"כ גם ברייתא דר"ח מפרשינן מת פרט להרוג. והא דלא משני הכי בפסחים לר' יוסי ה"ק אפי' לסברת רבא דלא קאמר מת למעוטי הרוג ליכא למפשט האיבעיא אבל להלכה קי"ל כרב יהודה דמת למעוטי הרוג. ובזה דברי הרמב"ם פ"ו מה"נ ופ"ו מהק"פ נכונים. ומסוגיין משמע דמקרא קדריש טומאת התהום בנזיר ועושה פסח דאי הלכה היא אין למילף בק"ו. ועמש"ל בד"ה קל כו':