שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 3 · Segment 7

הסתירה שלשה וקשה בשלמא ללקות אחת היינו דכתיב ותער לא יעבור על ראשו כל שעבר חייב. וממצורע ליכא למילף כי היכי דחייב על שער אחת כמ"ש בסמוך ה"ה הכא דא"כ לא ליחייב אלא בשאין שם אלא שתי שערות כמצורע כמ"ש בסמוך מיהו למ"ד דון מינה ומינה ניחא. ולעכב שתים דילפינן מנגעים דהתם שתי שערות מעכבין בו לטמאו כדילפינן בת"כ אין שער פחות משתים אלא סתירה שלשה מאי טעמא. ובבבלי דף מ' גרסי' לסתור אותו סותר אלא ברוב ראשו וכתבו תוס' וכולן הן הלכה בנזיר. ולהבבלי אינו מוכרח דאף לסתירה ברוב יש טעם דכל שרוב ראשו קיים איכא לקיים מצות גילוח ביום הבאת קרבנותיו דרובו ככולו ואי משום הך מיעוטא שכבר גילח כל שגדל כדי לכוף ראשו לעיקרו סגי והיינו ז' ימים דמריבוייא וגלח לא מרבינן אלא גילוח כל דהו וכמ"ש בסמוך אבל להירושלמי נראה דצ"ל הלכה היא בנזיר וצ"ע:

משם מצורע. וקשה אדפריך לשמואל מנזיר תיקשי נמי לר' יוסי ממצורע דהא אף במצורע אפילו על אחת הוא לוקה. והכי תניא בספרי אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל לשמור ולעשות וכ"מ בבבלי שבת דף צ"ד התולש א' משתי חייב. וא"ל הך ברייתא איירי בשהיו שם שערות הרבה הלכך אינו חייב עד שיתלוש שתים דהא מפורש בבבלי שם א' משלשה ר"נ אמר חייב ור"ש אמר פטור וכתבו תוס' אחת מארבע פטור. וא"ל דוקא בא' פטור אבל בשתים חייב הא נמי ליתא דהא עיקר הטעם משום שעוקר סימני טומאה וכל ששייר שתים אין כאן עקירה דבעינן שהועילו מעשיו וכ"ה בתוספתא וכ"כ הרמב"ם רפ"י מהט"צ:

משום י"ט. וא"ת למה לא תני שבת וי"ל בשבת איכא מיתה ואיו לוקין אלאו דידיה אבל י"ט אע"ג דאית ביה נמי עשה מ"מ לוקין אלאו דידיה:

לאוי' אתינן מיתני. וא"ת אמאי לא קחשיב לאו דלא יקרחו דהכי אמרי' בבבלי שבת דף צד וכן לקרחה שתים וי"ל סובר תנא דברייתא דהכא כמ"ד קרחה בכגריס כדאיתא פ"ג דמכות וא"ת הא מיהת איכא למצוא שחייב על קרחה בתלישת שתי שערות כגון שקרח תחלה כגריס פחות שתי שערות ועתה משלימו לכגריס ויש לומר כיון דמתחלה לא הוי פחות מכגריס לא קחשיב: