והוה ליה עובדא וגילח ביום ל"א. במ"ק דף ז' הגירסא ר' אימי ה"ל עובדא וגילח יום ל"א ור' ה"ל עובדא וגילח ביום ל"א ונראה שהגירסא דהתם עיקר. והא דקאמר ר"ז מן מתניתא יליף ר' אימי. קשה א"כ תיקשי ליה רישא אסיפא. לכן הגהתי בפי' במ"ק אימא סיפא אם גילח יום ל' יצא ושני ר"י תמן בדיעבד ור' אימי ור' לכתחלה איירי וקשה מאי קשיא ליה ממתני' הא ודאי לענין טומאה אם נטמא ביום ל' סותר הכל ולא אמרי' מקצת היום ככולו כמ"ש תו' דף ו' ע"א ד"ה נטמא א"כ ה"ל כל היום נזיר. אף באבל כן וי"ל כיון דלענין תגלחת וטומאה אמרי' מקצת היום ככולו ואנן פרע פרע ילפי' נזיר מאבל איכא למילף שפיר היתר לאבל שיגלח ביום ל' וע"ש בתו'. ונראה דסברי כבר קפרא ולכתחלה לא אמרי' מקצת היום ככולו. דאי כר"י קשה הא ודאי באבילות לא שייך גזרה דשלימים. מיהו בבבלי מ"ק דף יט ע"ב ל' יום מנלן יליף פרע פרע מנזיר כו' והתם מנ"ל קדוש יהי' בגימט' תלתין הוא. וכ' תוס' ולב"פ דאמר נזיר כ"ט יום ע"כ דסובר כאבא שאול מיהו י"ל לכתחלה אינו מגלח נזיר עד ל' יום מדרבנן כדמשמע הכא ובירוש' מקשה מן המשנה דאמר גלח ביום ל' יצא. ומשני תמן לשעבר הכא לכתחלה והיינו כדפרישית ע"כ. מדבריהם נראה שכך היה בגירסתם כהגהתי. אך דבריהם תימא דכ' מ"ד נזיר כ"ט יום סובר כאבא שאול. הא אבא שאול נמי ל' יום קאמר וי"ל כוונתם למ"ש שם בסמוך בד"ה אתי' כו' בשם הר"ר י"ט דלאבא שאול מגלח ביום כ"ט. אבל קשה וכי נאמר דבר פדא פליג אדרבנן וע"ק הא מפורש בבבלי פ"ק מ"ד כ"ט יום לית ליה מקצת היום ככולו דלא כאבא שאול וכן מפורש בתו' שם ובפרקין וי"ל. ומ"ש כיון דלכתחלה אין הנזיר מגלח עד ל' יום מדרבנן אף אבילות כן. קשה התם משום גזרה דאמר שלימים וכמ"ש. וכ"ת כיון דילפי' גז"ש דפרע פרע אף באבל כן ליתא דלא ילפי' בגז"ש אלא מאי דמפורש בקרא. גם מה שמביאין ראיה מהא דמשני תמן לשעבר כו'. קשה דלא משני הכי אלא למ"ד ל' יום וכמ"ש בקונטרס. וכן משמע בסמוך דעיקר הטעם להתיר יום ל' משום דאמרי' מקצת היום ככולו. ונראה הא דאמרי' בסמוך ר"י הורי לגלח ביום ל' טעמו דסובר כבר פדא ובנזיר אינו אלא כ"ט יום ולא אמרי' ביה מקצת היום ככולו וה"ה באבל הלכך מגלח תחלת יום ל':
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מעתה אפי' חל יום ל' כו'. יש נוהגין לגלח בע"ש כשחל יום ל' שלו בשבת וסמכו עצמן אהא דכ' בש"ע א"ח סי תצג בהג"ה כשחל ל"ג בעומר ביום ראשוו נוהגין להסתפר בע"ש מפני כבוד שבת. וטעות הוא בידם כמפורש. כאן. וא"ל סיגיין כרבנן כמ"ש תו' במ"ק שם ואנן קיי"ל כאבא שאול דודאי אף אבא שאול מודה ביום כ"ט אסור ולא פליגי אלא ביום ל' אי אמרי' מקצת היום ככולו. ודלא כמ"ש תו' במ"ק שם בד"ה אתיא כו' וכ"מ בירו' דמ"ק שם. ומהאי דל"ג בעומר אין ראיה דהתם אינו אלא מנהג:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c0780a905b2d661fddbb3a79420955d56922ba84e047591bc9189f8735bc6853