שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 7

אילו האומר כו'. בבבלי נדרים דף י' ע"ב גרסי' כינוי כינויין דנזירות תני רב יוסף מחזרנ' מנזחנא מפיחנא איבעי להו מיפחזנא מאי ופירש"י מיפחזנא דמיתחלף במנזחנא מי הוי כינויי כינויין אליבא דמאן דאסר ע"כ. וותימא לפירושו קשיא וכי טעמא דב"ש אתי לאשמועי' ועוד קשה הא ודאי מיפחזנא עדיף טפי מן מפיחנא דתני רב יוסף דהוי כינויי כינויין אע"ג דאין בו אותיות דנזיר ואלו מיפחזנא אית ביה גם אות זיי"ן דנזיר. ומדברי הרא"ש אין ראיה שהשמיט בפסקיו בעיא זו לא משום דסובר דלא מיבעיא לן אלא אליבא דב"ש אלא משום דסובר דמלתא דלא שכיחא היא. אך מה שהשמיט פלוגתייהו דר"י ור"ל אי לשון חכמים או לשון עכו"ם הם צ"ע דהא נפקא מיניה לדינא ושכיח טובא ונ"ל דלא פליגי הבבלי והירושלמי ותרווייהו ס"ל דמפחזנא עדיף מן מפחנא וקמבעיא אפי' אליבא דב"ה אי הוי כינויין אליבא דב"ה ור' יוסה פשיטא ליה דהוי כינויין:

משום כינויי כינויין כו'. וקשה וכי פליג ר"מ אב"ה דאמרי כינויי כינויין מותרים כדתני' בסמוך וי"ל קסבר ר"מ לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה ולכ"ע אסורין. ונראה הא דגרסי' בבלי דף ג' מ"ט דר"מ אר"ל ציפורין סמוכין לשיער קיבל עליו. היינו נמי כיון דסמוך ליה ה"ל כינויי כינויין. ור"י דפליג התם וקאמר טעמא דר"מ דחיישינן שמא ציפורי נזיר טמא קיבל עליה סובר דר"מ כב"ה ס"ל כינויי כינויין מותרין. והשתא הא דקאמר התם מאי בינייהו כלומר מאי איכא בין ר"י לר"ל דהא ודאי מודה ר"ל דכינויי כינויין מותרים או דהלכה כחכמים ומשני א"ב כגון דאמר ציפורין סמוכין לשיער דלר"ל אף רבנן מודו בכה"ג דהוי נזיר דעדיף מכינויי כינויין ולר"י בעינן שיהא נזיר עובר לפניו ולר"ל בציברין סתמא פליגי ר"מ וחכמים. וכל זה דלא כמ"ש תו' בבבלי בד"ה ציפורים כו':