שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 7

אבל נקבר בכסותו כו' זהו עפר קברות כו'. כ' תו' נדה דף כט ע"ב בד"ה מלא תרווד יעוד. פ"ה כגון שנקבר בכסותו וא"נ לרשב"ם דבתחלה כ"ע מודו דדבר אחר נעשה לו גלגילין ונראה דהכא איירי שנקבר ערום כו' ע"ש. ותימא הרי מפורש כאן שדברי רש"י עיקר. ואין מקום לתמיהת הרשב"ם דשיעורין הלכה וכך היא ההלכה לענין מלא תרוד נעשה גלגילין וכשיש בו עוד אין הגלגילין מטהרין אותו. וכ"ש לפמ"ש הרמב"ם פ"ג מהט"מ שטומאה זו דרבנן אף זה משיעורי דרבנן. ודלא כמ"ש הכ"מ שם ונ"ל דאיירי בנקבר ערום בארון של שיש וכ"פ הר"ש ופשוט הוא דאל"כ אין לו רקב ע"כ. וממ"ש נתבאר דרש"י פליג וסוגיין מסייעתו גם לשון הרמב"ם מורה כן שכ' מצא חפנים ועוד מעפר הנמצא תחת המת או מעפר הנמצא בקבר ואין ידוע מה טיבו כו' ה"ז מטמא ע"כ ואי בנקבר ערום בארון כו' למה קאמר הנמצא בקבר ועוד למת אין ידוע מה טיבו מאי ספיקא דידיה א"ו כמ"ש. ואין קושיא בדבריו כמ"ש הכ"מ ע"ש וכן מפורש בתוספתא פ"ב דאהלות. גם סוגיין לקמן מבוארת שעפר קברות היינו בשלא נקבר ערום:

תמן אין כל אחד כו'. גרסי' בבבלי דף נא ארשב"א אר"א שני מתים שקברו זה עם זה נעשה גלגילין זה נזה מתיב ר"נ רקב הבא משני מתים טמא אמר רבא שקבר זה בפני עצמו וזה בפ"ע והרקיבו ועמדו על תרוד מלא רקב וכ' או' תימא למה נקט ועמדו על מלא תרוד או רקב שלא נשתייר כלום וי"ל לרבותא נקט אע"ג דליכא אלא תרוד אחד דאיכא השתא רקב מן העקב כו' ע"ש. ותירוצם תימה הא אין דבר זה ברור שבא הרקב מן העקב כמ"ש הם בעצמם שם ועוד פשיטות דאיבעיא דהתם אינה מבוררת. ולפום סוגיין נראה דה"פ רבא תרתי קאמר או שקברן זה בפני עצמו וזה בפ"ע אע"ג שהיו יותר מכמה תרוודין חצי תרוד מזה וחצי מזה מצטרפין או שקברו יחד אלא שאין בכל א' מלא תרוד בפ"ע מצטרפין כמפורש בסוגיין. א"נ רבא סובר דתרתי בעינן שיקבור כל אחד בפ"ע ושלא יהא בכל אחד בפני עצמו מלא תרוד אבל תרוד משני מתים אע"פ שקברן זה בפ"ע וזה בפ"ע אין מצטרפין. והראשון נראה יותר: