שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 9 · הלכה 4 · Segment 2

וטמא אותו כו'. בבבלי בסוגיין גרסי' אמתני' מה"מ אר"י אמר רב לטהרו או לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה א"ה אפילו משנזקק לטומאה ספיקו טהור. וכ' תו' פי' ר"ת דהא לעד שלא נזקק לטומאה ל"צ קרא דאוקמי' אחזקתי' אלא אנזקק לטומאה ע"כ. וקשה הא בפ"ה דנגעים תנן כל ספק נגעים בתחלה טהור כו' כיצד שני' שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס כו' בין באיש אחד בין בשני אנשי'. א"כ צריך קרא לאיש אחד אע"ג דטמא וודאי ולא שייך כאן אוקמי' אחזקה אפ"ה טהור מגזירת הכתוב. ועוד מעיקרא פריך מה"מ משמע דצריכין קרא דבתחלה טהור והדר פריך דלטהור בתחלה ל"צ קרא ועוד לישנא דא"ה דחוק וצ"ע לכך נראה רב דריש קרא לטהרו כו' אעד שלא נזקק לטומא' אפילו באיש אחד טהור ופריך א"ה דמהאי קרא ילפי' כל שיש ספק בנגע מטהרינן מגזירת הכתוב א"כ ניליף נמי משנזקק לטומאה דהא לא עדיף חזקת טומא' מטומא' וודאית דאיש אחד ומשני דרשת רב קאי אר' יהושע וטעמ' דמתני' כדדרשינן בת"כ דאיכא ריבוייא אעד שלא נזקק ומיעוטא משנזקק. אך קשה מעיקרא פריך מה"מ ולא משני מידי. והרב בק"א כ' לכך נאמ' וטהרו את הודאי הוא מטהר דמשנזקק לטומאה כו' אוקמי' אחזקתו ועד שלא נזקק לטומאה מספיקא מטהרו נמי משום דמוקמי' ליה אחזקת טהרה ע"כ. ודברי תימא הן א"כ קרא ל"ל ועוד באיש אחד לא שייך חזקה וכמ"ש בסמוך וא"ת לר"ע דאמר נגעים פ"ה דוקא בשני אנשים קרא ל"ל אעד שלא נזקק לטומאה הא איכא חזקה ומ"ש בקונט' כיון דאיכא טומאה ודאי' לא מוקמינן אחזקה. קשה דהא גם בשני שבילין מטהרין שניהם וקרא לא כתיב אלא בנגעי' ודוחק לומר דילפינן מיניה. דהא דילפינן ליה לרבנן לא ילפינן מיניה באיש אחד שהלך בשני שבילין שיהא טהור וי"ל דגרסי' בת"כ בין באיש א' בין בשני אנשים טהור רע"א באיש א' טמא בשני אנשי' טהור א"ל והלא נאמר נגע הוא ולמה נאמר וטימא אותו את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק ע"כ. שמעינן מהכא או דר"ע לית ליה הך דרשא או דהדר ביה. ובז"ר כ' והלא לא נאמר נגע הוא פי' אלו נאמר נגע הוא הוי משמע שצריכין לידע באיזה נגע פשה אבל מדכתיב וטימא אותו משמע על איש ראי שצריכין לידע באיזה איש פשה אבל אם שניהם באיש א' טמא ע"כ ר"ל מדכתיב נגע היא לשון נקבה ש"מ וטימא אותו שהוא לשון זכר לא קאי על הנגע לפי פי' זה הדרא קושיא לדוכתא קרא ל"ל. ובאמת לא מצאתי גי' זו בת"כ ובילקוט. גם לשון הרמב"ם והרא"ש בפי' המשנה דנגעים. פ"ה לא משמע כן ע"ש. ועוד לשיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא לקולא ל"ל קרא לספק באיש דשניהם טהורים ודוחק לומר דקרא אתי לאשמועינן אפילו באו שניהם בבת אחת וצ"ע: