שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 2

שניא היא דכתיב וכפר עליו כו'. וא"ת הא וכפר עליו גבי נזיר טמא הוא דכתיב ואימא קרבן נזיר טמא לית להו אבל נזירות אית להו וי"ל מסתברא כל שאינו ראוי לכל דיני נזירות אין הנזירות חל עליו. בבבלי משני אמר קרא לאביו ולאמו לא יטמא ועכו"ם אין להם טומאה דכתיב והזה הטהור על הטמא כל שיש לו טהרה כו' ראב"י אמר כל שיש לו נחלה יש לו טומאה כו' א"ה עבדים נמי לא. וכ' תו' וה"ה דאשינוייא קמא מי שיש לו טהרה יש לו טומאה פריך ע"כ. וקשה מנ"ל דעבדים אין להן טהרה ואי משום דכתיב לעדת בני ישראל אין למעט מיניה אלא עכו"ם אבל עבדים דאיתקשו לנשים כי היכי דנשים מקבלים הזאה אף עבדים כן וה"ה שמקבלין טומאה דאיתקשו להדדי. ואל תשיבני ממ"ש תו' פ' החובל דף פח דלא ילפינן לה לה מאשה אלא לחומרא א"כ הזאה מנ"ל שכבר אמרנו דמקשינן טהרה לטומאה וכיון דילפינן להו לחומרא שמקבלין טומאה ממילא ילפינן נמי הזיה ועוד דוקא קולא להקל בעבד משאר ישראל הוא דלא ילפינן אבל במאי דשוה לישראל ילפינן אפילו לקולא וכ"מ שם בתוס' ע"ש. ויש להביא ראיה דעבדים מקבלין טומאה דגרסינן בספרי זוטא פ' מטות ואתם תנו אין לי אלא אתם מנין לרבות גרים נשים ועבדים ת"ל אתם ואתם. הרי מפורש דעבדים מקבלין טומאה והזיה וכ"מ בז"ר וא"ת הא דפרי' פ"ק דערכין דף ג' הכל מתטמאין במת לאתויי מאי ומשני לאתויי קטן. אמאי לא קאמר לאתויי עבדים כדקאמר התם בזימון וי"ל כיון דפשיטא דנשים מתטמאין ה"ה עבדים אבל קטן ס"ד למעוטי דכתיב איש כמפורש שם. ואף שלא מצאתי כעת דבר מבואר בזה מ"מ נראה כמ"ש ולא פריך הש"ס אלא לראב"י דאמר לאביו מיעוטא א"כ טפי יש למעט עבדים שאין להן חייס כלל. ודברי תוס' י"ל. וא"ת א"כ בני ישראל ל"ל וי"ל אי לאו יכפר עליו ה"א בני ישראל למעוטינהו מקרבן אבל לא מנזירות דכתיב איש והיינו כפי' השני שבקונטרס והא דאמרי' בבבלי ואימא טהרה הוא דלית ליה כו' ה"פ דילמא והזה הטהור כו' מיבעיא לרבות כהנים שהן המטהרים שיש להן טומאה אבל למילף מיניה כל שאין לו טהרה ולמעט עכו"ם מנ"ל: