שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 9 · הלכה 3 · Segment 5

הדא אמרת מת מצוה כו'. וא"ת אם מותר לפנותו לענין מאי קנה מקומו וי"ל לענין זה קנה מקומו שאין בעל השדה רשאי להוציאו משם ולזרקו במקום אחר אלא צריך להניחו במקומו או שיקברנו במקום אחר:

אר"ז תיפתר שנקבר שלא ברשות. וקשה דתניא בתוספתא דאהלות ומביא' הר"ש פט"ז והנקבר שלא ברשות אין לו תבוסה א"כ אי אפשר למוקמי מתני' בנקבר שלא ברשות דבמתניי תנן נוטלו ואת תבוסתו וי"ל ר"ז כרשב"ג ס"ל דתניא בתוספתא שם בסיפא רשבג"א הנקבר שלא ברשות יש לו תבוסה. וזה ראיה לפסק הרמב"ם פ"ט מהט"מ דפוסק כרשב"ג ודלא כרבנן. ועי' בכ"מ שם. וא"ת הא מת מצוה קונה מקומו וא"צ רשות וי"ל כגון שהי' לו לקוברו בשדה אחר כדאמרינן לעיל פ"ז ה"ב:

וחש לומר שמא מת מצוה הוא כו'. וא"ת אמאי לא פריך וניחוש שמא נקבר שם לשם קבורה ומקומו אסור בהנאה מאי קאמרת כיון שאינו ידוע שיש שם קבר לא חיישינן לכך א"כ מת מצוה נמי. וא"ל במת מצוה חיישינן דכל מת מצוה אינו ידוע לבעל השדה דהמוצאו קוברו שם בלי ידיעת בעל השדה דהא משני מת מצוה קלא אית ליה כמ"ש בלשון ראשון בקונט' בד"ה ומשני כו' וכן משני בבבלי סנהדרין דף מז ע"ב. אבל לל"ב שבקונט' ניחא:

קבר הנמצא כו'. בבבלי פרק נגמר הדין דף מז הגירס' קבר הנמצא מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה קבר המזיק את הרבי' מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה. ופירש"י כגון שהוא חדש וידע בעל השדה שלא צוה מעולם לקברו שם ובגזלה נקבר. שם ע"כ ר"ל אלו אין הקבר חדש י"ל קודם שירד בעל שדה זה לשדהו נקבר שם מדעת בעל השדה. ובהכי איכא לפרושי מתני' דהכא. (והר"ש פי' באהלו' כגון שהי' חורש כו'. ונ"ל שהוא ט"ס) המוצא פרט למצוי שהדבר ברור וגלוי שנקבר שם שלא מדעת בעליה. ותו' ב"ב דף קא ע"ב האריכו ודחקו בפירושא דמתני' ע"ש. והר"ש שם מביא תוספתא וז"ל קבר הנמצא מפנין אותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה קבר המזיק את הרבי' מפנין אותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה קבר הידוע אין מפנין אותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה. ופי' מקומו טהור דהא פינהו ואסור בהנאה דשמא קבר דהאי מת הוא ע"כ. ודבריו אלו תמוהי' בעיני ואין לי לפרשם גם קשיא כוון דקבר הנמצא וקבר המזיק דיניהם שוין לתנינהו בחדא והכא לא שייך תי' הכ"מ ע"ש. וגירס' הרמב"ם כגירס' סוגיין ממש. והכ"מ האריך בזה ע"ש. ופירושי בקונט' כפי' הכ"מ. אך הלשון דחוק לפרש קבר הנמצ' דאיירי בשלשה קברים שאז צריך בדיקה דלא דמיא לקבר ידוע והמזיק את הרבים. וכ' הכ"מ בשם הרשב"א וז"ל וגירס' הירושלמי משובשת דאיך אפשר להתמי' בקבי הנמצא ולטמאו ולאסרו בהנאה יותר מקבר הידוע ואפילו תאמר בנמצא יש לחוש למת מצוה א"נ למה מותר לפנותו ועוד קשה נמצא שמותר לפנותו קאמר שהוא טמא ואסור בהנא' וידוע שאסור לפנותו טהור ומותר בהנאה כלפי לייא ע"כ ע"ש. ונראה דה"פ דירושלמי קבר הנמצא כגון שהיה חדש כו' ובעל השדה אומר שנקבר שם שלא ברשות כפירש"י שהבאתי לעיל הלכך מפנין אותו דעד אחד נאמן באיסורי' ואיסור פינוי דרבנן אבל מקומו טמא ואסור בהנאה שאם אתה אומר מקומו טהור ומותר בהנאה הרי נוגע בעדות הוא ואין הדבר בידו שהרי רבים יודעין שנמצא שם מת ואפילו על הפינוי אין ראוי להאמינו אלא כיון שאינו נוגע בדבר דהא אין לו תועלת בפינוי דמקומו טמא ואסור בהנאה לכך נאמן. קבר הידוע היינו שנודע לרבים שנקבר שם לשאלה אלא שלא נודע אם לזמן קבוע או עד שעת הפינוי ובעל השדה אומר שכבר עבר זמן השאלה וכיון שהפינוי גורם שמקומו טהור ומותר בהנאה הלכך אינו נאמן לפנותו מ"מ אם פינהו מקומו מותר דהא ידוע לרבי' שנקבר לשם ע"מ לפנותו ולאו מפיו אנו חיין. ומעתה ניחא הכל. אך לשון הרמב"ם עד שיבדוק קשה וי"ל לאחר הבדיקה רגלים לדבר שהאמת עם בעל השדה אך קשה קבר המזיק מ"ט התירו חכמים לפנותו הא בדין נקבר כדמסיק בשקדם את העיר איירי מאי קאמרת משום הפסד הרבים שלא יטמאו א"כ אף מקומו הי' להם לטהר דהא שניהן דרבנן. והרשב"א תירץ וז"ל ומיהו בקבר המזיק יש ליישב בדוחק מותר לפנותו כדי שלא יצטרכו הרבים להרחיק ממנו ומ"מ לא לטהר מקומו כדי שלא יבואו להשתמש ולהנות בו והנאתו דאורייתא ובגמרא איירי בשקדמה העיר ונקבר שם שלא כדין לפיכך תני מקומו טהור שלא גזרו חכמים טומאה בזה ואין בו איסור הנאה. וכ' הכ"מ מה שרצה להעמיד גמרין בשקדמה העיר יש לתמוה דא"כ לא הוה שתיק גמרין מלפלוגי בהכי ע"כ. ולדידי דברי הכ"מ תמוהין. דאיך אפשר לומר דגמרין איירי אפילו בשקדם הקבר איך התירו חכמים הנאה דמדאורייתא אסור דהא כדין נעשה וכי יש יכולת ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה וצ"ע. וא"ת להרשב"א מאי מהני תקנתן לפנותו הא עדיין מקומו טמא וי"ל כל זמן שהמת בתוכו תופס ד' אמות ועכשיו שפינהו מקומו לבד טמא וא"ת מה להם לעקור תקנתם בזה הא אפשר לתקן במחיצות כדאיתא בש"ע י"ד סעי' שע"א סעי' ה' וי"ל דהא מיהת תופס ד' טפחים כמפורש שם. אך קשה הא אינו אסור בהנאה אלא קבר של בנין כמפורש פ' נגמר הדין וכ"כ בש"ע י"ד ריש סי' שע"ד א"כ כי היכי דהתירו משום כבוד הרבים פינוי המת עצמו כך יש לתקן לפנות עציו ואבניו של הקבר. ואף שרש"י פי' שם שגזרו טומאת עולמים על הקבר כדי שלא יפנוהו. אין כוונתו שתהא קרקע עולם אסורה בהנאה דאורייתא כמו שהבין הכ"מ שם ותמה עליו ע"ש. אלא ר"ל גזרו הא אטו הא בדאורייתא הלכך גם בדרבנן גזרו הא אטו הא. א"כ הדרא קושיא לדוכתא היה להם להתירו גם בהנאה ואף שרש"י כ' בקבר המזיק דאיסור הנאה דאורייתא ר"ל כיון דאיסור הנאה דקבר בנין אסור דאורייתא גזרו נמי בקבר קרקע עולם לאסרו בהנאה אבל מקומו טהור מפני נזק הרבים. לכך נראה בקבר בנין איירי הירוש' ומקומו טמא דקאמר היינו דצריך לפנות גם עציו ואבניו משא"כ בקבר הידוע שמעולם לא נאסר הבנין שנקבר שם ע"ד לפנותו וכמ"ש. וא"ת בין לירושלמי בין להבבלי קשה ליתני ד' קברים הן נמצא וידוע ומזיק את הרבים שקדמה העיר ושקדם הקבר וי"ל הירושלמי סובר אם העיר קדם לאו קבר מיקרי כיון שנעשה שלא כדין. והבבלי סובר אם הקבר קדם היינו קבר הידוע. וא"ת א"כ תיקשי אם העיר קדם היינו קבר הנמצא כבר תירץ הכ"מ דאין דינן שוה דמפנין דתני בקבר הנמצא היינו שרשאי לפנותו ומפנין דתני בקבר המזיק היינו שצריך לפנותו שלא יזיק את הרבים והכי דייק לשון הרמב"ם ע"ש. ואני תמה שלא הזכיר מזה דבר בב"י ובש"ע. וגדולה מזו כ' סי' שס"ג סעיף א' קבר הנמצא מצוה לפנותו. וזה היפך דעת הרמב"ם. ובר"ן פ' בני העיר משמע דסובר כדעת רש"י שקרקע עולם אסור בהנאה. ודלא כמ"ש הב"י ריש סי' שסח. גם מ"ש הב"י סי' שס"ד בשם הרמב"ן דמשמע בירושלמי טעמא דמפנין הוי מפני הטומאה ע"כ. איני יודע מאי קמ"ל בזה הא גם דברי הבבלי הכי משמעין הלכך מפנין שלא יזיק את הרבים וכן פי' רש"י שם בסנהדרין וצ"ע:

כל הקברות מתפנין כו'. וקשה דגרסי' בירושלמי פ"ב דמ"ק דף ד' ע"ב אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד כו' ולא מבזוי למכובד. וא"ל דמפנין דקאמר היינו לתוך שלו כדתני בסיפא התם ובתוך שלו אפי' ממכובד לבזוי. דא"כ מאי קמ"ל בסיפא חוץ מקברי המלך והנביא וכי תעלה על דעתך שאלו נקברין בקרקע שאינה שלהם. וכה"ג אמרו בבבלי פ' י"נ דף קי"ב וכי צדיק קבור בשאינו שלו. וא"ל בנקברים שם לפי שעה איירי דא"כ מאי ראיה מייתי מקברי חולדה גם קברי בני דוד קאמר דמפנין. ובפי"ד דמס' שמחות גרסי' כל הקברות מתפנין אמרו לו לר"ע מעשה בקבר חולדה שהיה בירושלים ולא נגע בהן אדם מעולם אמר להן ר"ע משם ראיה מחילה היתה עשויה להן ומוציאין את הטומאה לנחל קדרון ע"כ. וגי' זו נראית נכונה יותר מגירסתינו. אך מה שהקשיתי קשיא גם למס' שמחות דבפי"ג מייתי נמי להך ברייתא דמ"ק. ונ"ל דארישא קאי דקאמר קבר שבעיר מפנין וקאמר כל הקברות שבעיר מפנין והשיבו שקבר חולדה שבירושלים לא פינהו והשיב ר"ע שע"י מחילה פינוהו. גם במס' שמחות תני ברישא קבר שהקיפתו את העיר מג' רוחות אי משתי רוחות זה כנגד זה אם היה רחוק יותר מחמשים אמה מכאן ויותר מחמשים אמה מכאן מכנין אותו כל הקברות מתפנין כו'. מיהו הירושלמי נראה דפליג אברייתא זו דא"כ ה"ל לתרוצי הברייתות דבסמוך דקשיין אהדדי מ"ד מפנין בשאין יותר מחמשים אמה מכל צד מ"ד אין מפנין בשיש יותר מחמשים אמה מכל צד: