מ"ט כו'. עיין בקונטרס. ויש עוד לומר דלר"י לחוד פריך מנ"ל דהא שמשון לאו דבר הנדור הוא ומשני כי נזיר אלקים מנוח אמר והוי דבר הנדור וכ"כ הכ"מ. ובס' א"מ נראה שלא היה בגירסתו תיבת מ"ט וכולא דר"ש. ומה שכתב הרב הנ"ל לתרץ דברי הרמב"ם פ"ג דסתרן אהדדי (וכמ"ש הכ"מ ולח"מ ותי"ט ע"ש) דהרמב"ם אסוגיין סמיך דמדאצטריך ר"ש כפי נדרו ש"מ דסובר דשמשון דבר נדור הוה ע"ש. ואינו מחוור איך נאמר שעזב הרמב"ם הבבלי שמפורש דטעמא דר"ש משום דלא הוי דבר הנדור ופסק כירושלמי. לכן נ"ל דהרמב"ם מפרש פלוגתייהו דר"י ור"ש הכי ר"י סובר כל שהדירו אחר דמהני נדרו דבר הנדור הוא אע"פ שלא יצא נדרו מפיו הלכך נזיר שמשון הוי נזיר דהא הדירו המלאך ור"ש סובר כפי נדרו אתי ללמד כל שלא הוציא נדרו מפיו לא הוי נזיר. ור"י מוקי כפי נדרו ללמד על נזירות שמשון קאתי אפי' לא נדר בנזיר גמור כמו שמשון שהיה מותר בטומאה אפ"ה הוי נזיר. וא"ת לפ"ז אף האומר להיות נזיר מן התגלחת ומן הטומאה יהי' מותר ביין ויהיה נזיר בשני אלו י"ל שכך הדין וכ"כ הר"ן פי"א נדרים דף פג ע"ב וז"ל אפשר איתא לאיסור טומאה בלא איסור שאר נזירות כמו נזירות שמשון וא"ת הא תנן בפרקין האומר הריני נזיר מן החרצנים אסור בכל וכל דיני נזירות עליו וי"ל התם בשלא פירש שאינו מקבל עליו שאר נזירות אבל הכא בשפירש מותר כדכתיב כפי נדרו. ועמש"ל פ"ב וא"ת הא אמרי' בבבלי ודלמא גוססין שוינהו אלא גמרא גמירי לה. ולפמ"ש קשיא הלכה ל"ל וי"ל אי לאו הלכה הוינא דרשין לקרא כר"ש. וא"ת השתא דאית לן הלכה קרא ל"ל וי"ל גמרא גמירי לה דשמשון (לא) היה מטמא למתים. וממילא שמעינן האומר הריני נזיר שמשון דמותר לטמא. ומדכתיב כפי נדרו שמעינן דהוי נזיר לתגלחת וליין. ומדברי הרמב"ם נראה דנזירות עולם דילפינן מאבשלום ונזירות שמשון הלכה נינהו. וכן בדין דקשיא מקמי דכתיבי קראי דשמשון ואבשלום מאן אמרה וע"כ לומר גמרא גמירי לה כדאמרי' בעלמא מקמי דאתי יחזקאל מאן אמרה כו'. ואפשר דמפרש הא דאמרי' בבבלי אלא גמרא גמירי לה אכולא מלתא. דנזירות שמשון קאי. והשתא מ"ש הכ"מ שם הלכה י"ב בד"ה ומ"ש ודבר זה הלכה מפי הקבלה ואע"ג דמייתי ליה מויהי מקץ כו' סובר רבינו שאינו מוכרח ע"ש. ובסוגיין ובבבלי משמע שהוא מוכרח וע"ש בתוס' ד"ה את נדר' כו'. ולפמ"ש ניחא הכל בס"ד ורש"י כ' בפ"ג דמכות דף כב בד"ה בנזיר שמשון ע"י מלאך קיבל נזירות דההוא אין לו שאלה כו'. נזיר שמשון בר טמויי למתים הוא כלום אסור הוא להיטמא למתים אדם שקיבל נזירתו ע"י מלאך האמרי בנזיר כו' כו' אלא גמרא גמירא ע"כ ותימא ממי שייט' דמלאך הכא. ודאי כוונת הש"ס בנזיר שקיבל על עצמו נזירות שמשון איירי ופריך נזיר שמשון בר איטמויי למתים הא שמשון גופיה הותר להיטמא למתים כפי ההלכה וצ"ע:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c0780a905b2d661fddbb3a79420955d56922ba84e047591bc9189f8735bc6853