שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 2

אם כמנין ימות השנה צריכה. כתב הרמב"ם פ"ג מה"נ ואם סתם מונה שנ"ד יום שכבר ביארנו בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ורוב שני החמה שס"ה ורוב שני הלבנה שנ"ד ואין קורין כל העם לשנה סתם אלא לשנת הלבנה ע"כ וקשה הא כתב הרב ה' נדרים פ"י שאיני אוכל שנה אחת אסור שנה תמימה מיום ליום ואם נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה. והכי תנן במתני' פ' קונם. א"כ ה"נ נאמר אם עומד בשנת מעוברת יהא מונה נזירות כמנין שנת מעוברת. וי"ל התם בנדרים דאוסר על עצמו שנה זו שהוא עומד בה אמרי' דודאי היתה כוונתו כל מה שהיא אותה שנה ובין פשוטה ובין מעוברת קרויה שנה כמ"ש הרא"ש שם אבל הכא אמנין הימים שבימות השנה דעלמא קאמר ודאי רוב בני אדם קורין לשנת הלבנה סתם שנה. והכ"מ כתב ותימא בסוגיין מפורש כמנין ימות השנה צריכה איך כתב' רבי' בפשיטות לקולא ואפשר שטעמו מדתנן בטהרות ספק נזירות להקל. וכתב במ"ל ותימא הא אמרי' פ"ק דר"ה המודר הנאה מחבירו לשנה מונה י"ב חדשים מיום ליום הרי סתם שנה שנת הלבנה וקיי"ל ספק נדרים להחמיר ע"כ. ולפמ"ש לק"מ דהתם לא אמר אלא על שנה דקיים בי' השתא ואסר עליו הנאת חבירו באותו השנה הלכך אזלי' בתרי' משא"כ הכא דלא קאי על אותו השנה אלא על מנין ימי השנה. ומש"ע דהירושלמי לשיטתו דסובר בנדרים אזלי' בתר לשון תורה לחומרא ומספקא לי' אי ס"ל כר' דאמר סתם שנה שס"ה יום או כרבנן דסברי סתם שנה שנ"ד יום אבל אנן דקיי"ל בנדרים לא אזלי' בתר לשון תורה אפי' להחמיר אלא בתר לשון בני אדם ודאי דסתם שנה שנ"ד יום ע"ש. ותימא הלא בירושלמי פ"ו נדרים מפורש דר' יוחנן סובר בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ולא אחר לשון תורה ואיך קאמר סתמא דש"ס צריכה הל"ל בפלוגתא דר' יוחנן ור' יאשי' כמנהגו. ועוד וכי לא מודה ר' יאשי' דהלכה כחכמים ולא כר' ואין כאן איבעי'. ועמ"ש נדרים דף י"ב ע"ב בתוס' ולסברת המ"ל אף על הרמב"ם יש לתמוה ל"ל הטעם בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם תיפוק לי' דהלכ' כחכמים וכ"פ הרמב"ם פ"ב מה' שמיטה ויובל. והא דכתבי הכ"מ הטעם משום ספק נזירו' להקל ולא סגי ליה בטעמי' דהרמב"ם משום דהולכין אחר לשון בני אדם היינו לתרץ דאפי' בשנת העיבור לא אזלינן בתר הך שתא וכמש"ל: