שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 5 · הלכה 3 · Segment 4

הן דצריכא ליה כרבנן כו'. וקשה הא רבנן אמרי דלעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן וא"ל ר"י בר אחא הוא דאמר הכי לרבנן אבל ר' ירמיה מספקא ליה אי פליגי רבנן לחומרא וסברי דבעינן כזית דגן או דלמא לקולא דרשב"ג סובר דבירק מזמנין עליו אבל אינו מברך להוציא אחרים ידי חובתן דא"כ מאי קאמר רשב"ג חולק אשמעון בן שטח הא שמעון בא להוציא אחרים ולא סגי דלא אכל ונראה פשיטא ליה לר' ירמיה דרשב"ג סובר אפי' להוציא אחרים סגי באכילת ירק אבל לרבנן מספקא ליה אי פליגי לחומרא וסברי להוציא אחרים בעינן כזית דגן או דלמא לקולא פליגי וסברי דאפי' ירק לא בעי לאכול להוציא אחריה בברכת המזון דכל המחוייב בדבר מוציא אחרים ידי חובתן. והא דאמרינן בירושלמי דברכות פ"ג שניא היא ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך. היינו כשמעון בן שטח אבל רבנן מפרשי לקרא דוקא מי שאכל כזית דאין אכילה פחותה מכזית הוא יברך אבל אם שבע בפחות מכזית לא יברך. וא"ת מדבעי לר"י אם האוכל ירק יכול להוציא אחרים ש"מ דמודו רבנן דמצטרף אלא דאינו מוציא דאל"כ במאי פליגי וי"ל חדא מינייהו נקט וה"ה דמיבעיא ליה אי מצטרף. וא"ת אי לא אכל כלל איך יאמר ברוך שאכלנו משלו ויש לומר לרבנו ודאי צריך שיאמר ברוך שאכל משלו. והרא"פ פי' בברכות פרק שלשה שאכלו יהבו ליה ואכל והיינו ירק שהרי לא נאמר ביה שנטל ידיו ע"כ. ואין נראה דא"כ למה לא שתה כוסו כדי לברך עליו דעדיף מירק שמברכין עליו מעין ג' ופשיטא הוא כשאמר ינאי שיתנו לו לאכול שגם מים נתנו לו. וכתב עוד על הראשונה במה דס"ל היכא דלא אכל הוא יכול להוציא אחריה שהרי אמר ברוך שאכל ינאי וחביריו הוא שלא כדין ע"כ. וא"נ ודאי מה שאמר תחלה נברך שאכל ינאי לא אמר אלא דרך שחוק והיתול שהרי ינאי כעס על זה ואין נברך עיקר ברכת הזימון אלא ברוך כו'. גם בבבלי מפורש שאמר היכי אברך ברוך שאכל ינאי. ועוד מה לו להזכיר ינאי לימא נברך שאכלתם משלו וכ"ע על השניי' שהוא לא אכל אלא ירק ואפ"ה היה מברך בה"מ והוציא אחרים שאכלו פת ומדפליג ר' ירמיה ש"מ דסובר דהשניי' כדין עשה ופשיטא ליה ולעיל מיבעיא ליה ע"כ. ותימא מנ"ל שלא אכל אלא ירק דלמא אכל פת הבאה בכסנין וקבע סעודתי' עלייהו וצריך לברך המוציא ובה"מ וא"צ נטילה כמ"ש השל"ה. מיהו הט"ז ומג"א כתבו ריש סי' דצריך נטילה. מ"מ עדיין איכא למימר שאכל דבר הצריך לאחריו ברכה מעין ג' וסובר ינאי בכה"ג יכול לברך ברכה מעין ג' וכ"כ הרשב"א בחידושיו. ועוד אם כן ר' אבא היינו כר"י בר אחא בסמוך ומאי קמ"ל ריב"א. ועוד א"כ פשיטא דחלוקין נמי על הראשונה והוה ליה למימר אכולא חולקין או אף על השני'. ועוד דסובר ר' ירמיה שהשנייה כדין עשה דלמא ספוקי מספקא ליה. וכ"ע הן דצריכא ליה הא דמיבעיא ליה אליבא דרבנן דלא שמיע לו איך סבירא ליה אבל לרשב"ג פשיטא ליה דכדין עשה ע"כ. וא"נ מדמיבעיא ליה אם האוכל ירק יכול להוציא אחרי' ש"מ שמצרפין אותו פשיטא ליה קשה מאי קמיבעיא ליה הא ודאי דסברי רבנן דאינו מוציא אחרים דאל"כ במאי פליגי. וא"ל דמיבעיא ליה אי פליגי רבנן מדקאמר לרבנן מיבעיא ליה. משמע מפורש דרבנן פליגי על רשב"ג. וכן משמע לשון הברייתא. וכ"ע דברי חכמים ריב"א ור"י אמרו אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן אפי' להצטרף ע"כ. גם זה אינו מחוור שאין לשון דברי חכמים מתפרש כן בכל מקום ועוד מדקאמר בסמוך מתני' רשב"ג משמע דפשיטא דרבנן פליגי. ופירושינו בסוגיא מחוור כשמלה ואין נפתל בלשוניה. ועיי' ביפ"ח פ' מקץ ותראה שדחק הרבה לישבה. ולפמ"ש אין מקום לקושיותיו. והא דקשיא להרשב"א מהא דרב ושמואל (ברכות דף מז) נראה אי גמרי סעודה לא מצטרף איך בירך שמעון לינאי ותי' מסתברא דהא נמי לגרמי הוא דעבדי ע"ש לפמ"ש הן הן דברי ר' אבא דחלוקין על השניי'. וצ"ל דר' אבא אף על השניי' קאמר לגרמי הוא דעבד. עוד כ' הרשב"א שם ולענין שנים שאכלו דגן וא' ירק אפי' לאיצטרופי לא עד דאיכא ג' דאכלי דגן וכ"כ הרי"ף וראיה מסוגין דמסיק מתניתא כרשב"ג ורבנן פליגי עליה והא דמקשי בבבלי מרשב"ג דסובר המקשה דלא פליג רשב"ג כדטעה דרשב"ג אף להוציא אחרים אמרה. והא דלא משני חכמים פליגי ארשב"ג משום דבעי לתרוצי ככולהו תנאי וכקושטא דמלתא דאף רשב"ג לא אמרה אלא לאצטרופי ורבנן פליגי עלה אפי' לענין צירוף ע"כ. ואני תמה הא ודאי חלוקין הירושלמי והבבלי בלשון מזמנין דהירושלמי סובר מזמנין פירושו להוציא אחרים לפ"ז צ"ל דרבנן ורשב"ג פליגי דרבנן קאמרי לעולם אין מזמנין עד שיאכל כזית דגן. והבבלי סובר דאיכא לפרושי נמי מזמנין לשון צירוף ואין הכרח דפליגי רשב"ג ורבנן. אבל להרחיק פלוגתייהו ולומר דרשב"ג סובר דבשלשה האוכל ירק מוציא אחרים ולרבנן אפי' תיצטרופי לא. ודאי רחוק הוא מדעת. והשתא להבבלי דלא פליגי רשב"ג ורבנן הך ברייתא דסוגיין שנים פת ואחד ירק אתיא ככ"ע ומזמנין היינו איצטרופי. ותדע דר' ירמיה קאמר רשב"ג פליג אשמעון בן שטח. ואס"ד מזמנין הינו אצטרופי י"ל דלא פליגי והא דשמעון היינו להוציא אחרים ורשב"ג אצטרופי קאמר כדמשני בבבלי אלא ודאי כדאמרן. והא ליכא למימר דירושלמי אינו מחלק בין אצטרופי להוציא אחרים דהא ר' ירמיה מיבעיא ליה לרבנן אע"ג דמצטרף אי יכול להוציא אחרים. ומעתה מ"ש תו' ברכות דף מח בד"ה תשעה כו' ועוד דא"כ דלרבנן לשלשה מצטרף קשה דר"י אדר"י דהכא אר"י לעולם אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן הא מצטרף שפיר אפי' שתה ובירושלמי קאמר ר"י לעולם אין מזמנין עד שיאכל כזית ומשמע אפי' מצטרף אלא ש"מ כאן בעשרה וכאן בשלשה ע"כ לפמ"ש ל"ק ר' יוחנן אהדדי אלא הירושלמי והבבלי בפירושו דמזמנין פליגי אבל חלילה לעשות מחלוקת חדש בין רבנן ורשב"ג ובין שני התלמודיים: