שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 7

מה צריכא ליה בנזיר טהור כו". וא"ת מאי קמיבעיא ליה בנזיר טהור הא אמרינן בסמוך בנזיר טהור ר"א מודה וי"ל ר' יוסי פליג אעולא וסובר דפליג ר"א בין בטהור בין בטמא וכקושית תו' שכתבתי בסמוך. וקשה האי נזיר טמא היכי דמי אי בשנטמא בימי נזירותו צירוף למה ליה. אי בשנזר כשהוא טמא ונטהר ביום השביעי ובו ביום נולד בנו ונטמא א"כ היינו נזיר טהור וכ"ת בנזיר שנזר בבה"ק ומונה שבעה ואותן הימים עולה לו לפי שנטמא בטומאה שאין הנזיר מגלח עלי' וכרב וכמ"ש בסמוך בד"ה יצא כו' ואחר שנולד בנו נטמא בטומאה שהנזיר מגלח עליהן ומביא קרבן. קשה א"כ מאי קאמר בסמוך ומה ימים אלו שאין עולין כו' הא ודאי עולין וי"ל בנזיר כשהוא טמא אירי ודקשיא לן א"כ היינו נזיר טהור איכא למימר כיון דתחלת נזירותו בטומאה הוי מצטרפין דהא מיהת בטומאה נזר ולענין טומאה נזירותו ונזירות בנו שוין דהא מתרין בו משום נזירתו ודוחק:

תמן כו'. עיין בקונטרס. וקשה מאי התראה שייך בנזיר טמא שיתרה בנזירות בנו אנזירותו הא אינו יכול למנות את של בנו עד שיטהר וע"ק אדרבה לפי שאינו ראוי לקבל התראה הדין נותן שאין מצטרפין לכך נראה דה"פ תמן בנזיר טהור כשגילח או שתה יין תוך ימי נזירות בנו והתרו בו משום נזירותו אינו לוקה דתרי נזירות הן הלכך אין מצטרפין משא"כ לענין טומאה דמקבל התראה דלענין טומאה כנזירות אריכתא דמיין לפיכך מצטרפין. והיינו טעמא דמחלקין בין טומאה לשאר איסורי נזיר לפי שטומאה סותרת אף הימים שמנה בנזירותו משא"כ בשאר איסורין:

ולא מתני' היא כו'. וקשה מרישא ה"ל למפרך דתנן נטמא ביום מאה סותר הכל ר"א אומר אינו סותר אלא שלשים ולא הכל והיינו מטעם שאין לו ימים אחרונים אבל מסיפא אין ראיה דאין כאן טומאת נזירות ואפי' לת"ק אינה אלא מדרבנן וע"ק הא דמשני שמענו שהוא סותר כו' מהיכן שמענו שהוא סותר אדרבה מדאינו סותר אלא שבעה להזאה שמענו שאינו סותר לכך נראה דה"ג ולא מתני' נטמא יום ק' סותר הכל רא"א אינו סותר אלא ל' יום. ודייק מדסותר ל' יום ש"מ דלא בעינן אחרונים ומשני שפיר. ומעתה אין מקום לקושית תו' דף יט ע"ב בד"ה ה"ג כו' ע"ש: