הקדמות לתלמוד הבבלי · מכות · הקדמה לפרק ב'

שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ. תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵח. וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם. וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי. פֶּן יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ כִּי יֵחַם לְבָבוֹ וְהִשִּׂיגוֹ כִּי יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת כִּי לֹא שׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר שָׁלשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ. (דברים יט, ב-ז)

וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ. וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה. וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם. כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ. וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. (במדבר לה, כד-כט)

דיני הרוצח בשגגה וערי המקלט כתובים במקומות אחדים במקרא<״sup>1שמות כא, יג. במדבר לה, ו-כט. דברים ד, מא-מג. דברים יט, א-יג. יהושע כ, א-ט., ואולם למרות כל אלה נשארו בענין זה דברים הרבה שאינם ברורים כל צרכם, וצריכים לפירוש על פי מסורת התורה שבעל פה ודברי חכמים.

את הבעיות המעשיות הרבות בענין עונש הגלות ניתן לחלק לשני נושאים עיקריים, האחד הוא — מה היא בדיוק ההגדרה של הרוצח בשגגה, והאחר — פרטי הדינים ביחס לעונש הגלות.

במסכת סנהדרין מוגדר היטב מי הוא הרוצח במזיד החייב מיתה בבית הדין, ולשם כך דרושים שיהיו שני עדים המעידים על המעשה, והתראה מוקדמת שעל ידה ברור שהרוצח עשה את מעשהו בכוונה תחילה ומתוך זדון, וכי עשה זאת בדרך בה המוות היה תוצאה הנובעת מן המעשה שעשה. ואילו הרוצח בשגגה חייב גלות. ואולם לא כל הורג נפש שאינו נדון כרוצח במזיד נכנס בגדר הורג נפש בשגגה. מצד אחד יש מקרים בהם ארעה ההריגה בלא כל אשמה של ההורג, כתאונה שלא היתה דרך למונעה, ואין מקום לחייבו בעונש גלות. ומצד אחר, יש מקרים שבהם לא היו מצויים כל התנאים לדון למוות את ההורג, אף שהיה אשם בהריגה. והרי יודעים אנו שהגלות אינה רק עונש (או הגנה) להורג, אלא גם הגנה וגם כפרת עוון, ובמקרים כאלה אין הרוצח זכאי לכך. הגדרת הגבולות המדוייקים של הריגה המחייבת גלות היא נושא ראשי אחד בפרק זה.

כמו כן מבררים בפרק זה את דיני הגלות עצמה, כיצד מגיע הרוצח בשגגה אל עיר המקלט, מה הם תחומי עיר המקלט לענין הגנה מפני גואל הדם, והאם מותר לרוצח בשגגה לצאת מן העיר לכל צורך. וכמו כן — כיצד חי הגולה בעיר המקלט, ומי הוא אותו כהן גדול שבמיתתו הגולה חוזר למקומו, ואימתי משתחרר הוא לבסוף מגלותו.

פרטי דיני ערי המקלט, אלו הן וכמה הן, וההלכות המיוחדות להן. הם הנושא השני של פרק זה.

כללו של דבר, פרק זה הוא המקור העיקרי לבירור דיני הרוצח בשגגה וערי המקלט.