בענין מרקוליס סוכם כי כל האבנים שנזרקו למרקוליס נעשות חלק מן העבודה הזרה עצמה. ובענין דרך עבודתה המיוחדת, סוכם כי דרך עבודה זרה האסורה ואוסרת היא כאשר עובדים את העבודה זרה כדרך שאנו עובדים במקדש, או אף באופן אחר — כאשר זו היא דרכה של אותה עבודה זרה. ואילו לגבי תקרובת, אין דבר נאסר משום תקרובת אלא אם נעשית עבודתו כעין פנים.
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · עבודה זרה · סיכום לפרק ד'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
דברים המונחים על גבי עבודה זרה, כגון אלו המצויים בראשו של מרקוליס, אם הם דברים של כבוד או של נוי הריהם אסורים, ואם אינם בדרך כבוד — הריהם מותרים.
רכוש השייך לעבודה זרה מותר ליהנות ממנו, ובלבד שלא יצטרך לשלם על כך לכמרים (או לפירוש אחר — להכיר להם טובה על כך), אבל מותר ליהנות ממנה שלא בטובת הנאה שלהם. ואם היה זה רכוש משותף לעבודה זרה ולאחרים מותר בכל מקרה.
לענין איסור עבודה זרה של ישראל ושל נכרים ולגבי ביטולם, סיכמו על פי מדרש הכתובים כי עבודה זרה שעשה נכרי אסורה מיד, ושל ישראל אסורה רק לאחר שיעבדוה בפועל. אבל לענין ביטול הדין חמור יותר אצל ישראל, שעבודה זרה של נכרי יש לה ביטול, ועבודה זרה אסורה של ישראל — אין לה ביטול לעולם.
ומה היא דרך הביטול? יש ביטול על ידי מעשה, כאשר הגוי (כל גוי, אפילו כשאינו מעובדיה של עבודה זרה זו) עושה מעשה כלשהו של שבירה בגופה, שהוא צעד בלתי הפיך, אבל לא באופנים אחרים של ביזוי, כגון יריקה, וגם לא על ידי מכירה או מישכון (אלא אם כן הוא מוכר אותה למי שבוודאי יבטלה). וכיוצא בזה עבודה זרה שמניחים אותה עובדיה שלא מחמת מצוקה — הרי זה מוכיח שביטלוה, ושוב אין איסור לישראל להשתמש בה לצורכו.
אגב ענין ביטולה של עבודה זרה על ידי בני אדם, יש בפרק זה גם דברי אגדה הדנים בשאלת קיומה של העבודה הזרה, מפני מה אין הקב״ה מבטלה, וכן מפני מה נראה לעתים שיש בה ממש. ועיקרה של התשובה הוא שהקב״ה מניח לאדם בחירה, ולכן יש בידו להרשיע או להיות צדיק כפי בחירתו.
לענין יין נסך סוכם כי אף שאין חשש לניסוך כל עוד אין הגוי נוגע ביין אלא בענבים בלבד (ואפילו כשהוא דורך אותם), מכל מקום המיץ היוצא מן הענבים נחשב ליין מיד לאחר שיצא ונד ממקומו בגת.
כל מגע מכוון של גוי ביין אוסרו בהנאה (וכן כל מקרה בו יש חשש למגע כזה), אבל אם היה זה שלא בכוונה — אינו נאסר אלא בשתיה. לעומת זאת כוחו של גוי (כגון כאשר מריק את היין מכלי לכלי, ואינו נוגע בו) אף שהוא אוסרו (בהנאה או בשתיה לפי דעות שונות), אם היה זה שלא בכוונה — לא גזרו בו חכמים, ומותר אף בשתיה.
גוי המצוי בסמוך לחביות יין, אם יש לו זכות כלשהי ביין זה, או שיכול להכנס למקום החביות ברשות (״שאינו נתפס עליו כגנב״) יש לחשוש שמא נגע ביין וניסכו. כאשר יינו של ישראל מצוי במקום גוים ואותו ישראל מציב עליו שומר, אף שאין השומר נמצא במקום תמיד, כל שהוא יוצא ונכנס בלי שיידע הגוי מתי הוא בא — הרי זה כשמור. וכללו של דבר, בכל מקרה שאין הגוי מרגיש חופשי לגמרי לנסך אנו מניחים שלא נגע ביין, והיין כשר.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279