הקדמות לתלמוד הבבלי · עבודה זרה · סיכום לפרק א'

במשנה נאמר כי אסור לשאת ולתת עם הגוים שלושה ימים לפני יום חגם מלבד יום חגם עצמו, ובגמרא סוכם כי האיסור לשאת ולתת עימם אף לפני ימי חגיהם מיוחד לארץ ישראל, ובגולה לא אסרו אלא יום החג עצמו. וכדרך שנאסר משא ומתן בזמנים אלו, נאסרו גם הלוואה ופירעון חוב, וכן השאלה, חוץ ממקרים בהם ייגרם נזק כספי לישראל אם לא יעשה זאת, או שיגרום הדבר לאיבה.

לא רק בימי חגיהם נאסר משא ומתן עמהם, אלא גם המסחר בירידים הנעשים לכבודה של עבודה זרה, לפי שעבודה זרה נהנית מפירותיו של משא ומתן זה, ואף הישראל נהנה מכספי עבודה זרה. ופירותיו של משא ומתן כזה נאסרו בהנאה.

נתבאר בגמרא גם כן כי על בן ישראל להימנע מכל דרך של השתתפות באירועים הנעשים לכבודה של עבודה זרה, גם אם הם אירועים חברתיים, ובכלל זה נאסר ללכת ולהיכנס לעיר שיש בה חגיגה כזו. כן עליו להימנע מנתינה ומקבלה של מתנות בימי חגם, אלא אם כן יש בדבר משום חשש איבה.

במשנה ובגמרא ניתנה רשימה של ימי חג של הגוים האסורים במשא ומתן, חלקם ימי עבודה זרה מובהקים (שאף לגביהם נאמר שביסודם הם ירידה מדרך האמת לדרכים אחרות) ובחלקם ימי חג של מלכיהם, שיש בהם פולחן של עבודה זרה. בעיקר תוארו במשנה ובגמרא חגי הגוים שהיו נהוגים בארץ ישראל וברחבי האימפריה הרומית, אבל גם מקצת ימי חג אחרים של מדינות אחרות (בבל ופרס). כמו כן נאמר כי לגבי ימי חג פרטיים של מקום מסויים או של איש פרטי לא נאסר המשא ומתן אלא באותם אנשים ובאותו יום.

משך כל השנה כולה נאסר למכור לגוים דברים המשמשים לעבודה זרה, אם כשמפרשים שזו מטרתם או כשעיקר שימושם הוא לצורך זה, אלא אם כן היה ברור (לפי הכמות או הקונה) שאין זו כוונתו. וכן נאסר לבנות עבורם בתים ומבנים של עבודה זרה.

איסורים אלו של משא ומתן עם הגוים בימי חגיהם, והאיסורים התלויים בהם (ראה גם להלן), נהגו בהם היתר במשך הדורות, בכולם או בחלקם, מטעמים שיסודם כבר בגמרא, הן משום שהגוים שעימהם באים ישראל במגע כבר אינם מוגדרים עוד כעובדי עבודה זרה, והן משום תנאי ההיתר הנוספים, שיש בכך משום איבה, ומשום שבירת מטה לחמם של היהודים.

וסף לאיסורים אלה הקשורים באיסור עבודה זרה עצמה יש גם איסורי מכירה אחרים, מטעמים שונים. אין מוכרים לגויים בעלי חיים העושים במלאכה, משום שהדבר עשוי להביא שיעבדו בבהמות ישראל בשבת. ולא הותר הדבר אלא אם נעשה הדבר באמצעות סוחר בהמות. כמו כן אין בונים עמהם מבנים ציבוריים שיש בהם משום נזק לרבים וסיכון חייהם של ישראל, ואין מוכרים להם דברים העשויים לגרום נזק לישראל (כלי נשק, חיות רעות). אלא שהדבר תלוי בתנאים שונים, שכן מצד אחד במקומות בהם הגויים מגינים על ישראל מותר למכור להם נשק, ומצד שני אסור למכור דברים המזיקים גם ליהודים החשודים להשתמש בהם לשם נזק הרבים.

איסור מכירה מיוחד לארץ ישראל, שאין מוכרים בה קרקע לגוים ואף לא דברים המחוברים לקרקע, אלא אם כן נקצצו ממנה, שאסור לנו לתת להם חניה בה. וכן נאסר להשכיר להם שדות בארץ ישראל, שיש בכך משום הפקעת הארץ ממצוות. ובסוריא שיש בה מקצת קדושת הארץ הותר למכור בתים (אבל לא שדות). ובכל מקום נאסר להשכיר להם בתי דירה שיש חשש שיכניסו בהם עבודה זרה, וכן נאסר להשכיר להם דברים שיש לחשוש בהם למראית העין, שיהודי הוא העושה בהם מלאכה בזמנים האסורים במלאכה.

בפרק זה יש דברי אגדה רבים, ובעיקרם הם עוסקים ביום הדין הגדול שלעתיד לבוא, וביחס שבין אומות העולם וישראל במשך הדורות. ואגב כך — גם ענייני הסטוריה שונים, הנוגעים למנייני ישראל והאומות.