וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי. וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל. (דברים כה, ז-י)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · יבמות · הקדמה לפרק י״ב
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בפרק זה מבוארים דיני החליצה הלכה למעשה. אמנם, מדברי הכתובים ניתן ללמוד מה היא דרך החליצה בכללה, אלא שהפרטים צריכים בירור ודיוק. בתורה נזכרים ה״זקנים״ שבפניהם נעשית החליצה — ויש לבאר מה המנין ההכרחי של זקנים אלה, ומה הם התנאים למינויים. כיוצא בזה נזכרות בדיני החליצה נעלו של היבם ורגלו, והדבר מעורר כמה שאלות מעשיות: מה הוא הקרוי נעל, באיזו רגל חולצים, ומה הוא שיעורה של חליצה זו. אף יש לברר מה הם הזמן והמקום הראויים לעריכת החליצה.
כמו כן יש צורך בהגדרה של מעמד היבם והיבמה — האם צריכים הם להיות מבוגרים, והאם מעשה החליצה צריך להיעשות מדעת ומרצון של שני הצדדים. אלה הן בעיות הנוגעות למעשה החליצה לכתחילה. אולם מתעוררות שאלות גם ביחס למרכיבים השונים של מצוות החליצה: האם עשיית כל הדברים וכל הפרטים מעכבת, או שמא יש עיקר וטפל במעשה זה. בירורן של השאלות הללו לפרטיהן הוא עניינו של פרק זה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279