הקדמות לתלמוד הבבלי · מעילה · סיכום לפרק ד'

בדין צירופם של קדשי מזבח וקדשי בדק הבית למדנו שהריהם מצטרפים אלו עם אלו לשיעור מעילה או לנהנה מהם, וכמו כן קדשי מזבח מצטרפים זה עם זה לחייב עליהם משום פיגול או משום נותר או משום טמא (כגון שאכל משניהם כשיעור כזית). מתוך דין זה התברר גם צירופם של קדשים שונים לענין איסור העלאה בחוץ, ונקבע שהבשר והחלב והסולת, היין והשמן שבעולה (ובקרבן עולה, גם הלחם) הריהם מצטרפים לחיוב העלאה בחוץ, כמו גם לחיוב פיגול נותר וטמא.

אף התרומה ותרומת המעשר ותרומת מעשר של דמאי, החלה והביכורים מצטרפים זה עם זה לאיסור אכילה, ולחיוב חומש את האוכלם, שכן כל אלה נקראים בשם ״תרומה״, והרי שם אחד לכולם. בענין קדשי מזבח שיש בהם אכילת בני אדם נקבע שיש בהם דין מעילה מן התורה, מלבד באותם חלקים שכבר הותרו לאכילה. אף בקדשי בדק הבית שמתו יש דין מעילה מן התורה, הואיל וקדושים הם לדמיהם (והרי אין הם גרועים מהמקדיש אשפה למקדש, שיש בדבר דין מעילה).

באשר לצירוף נבלות בהמה טהורה נקבע שהן מצטרפות זו עם זו לשיעור כזית, לחייב את האוכלן משום נבלה, וכן לטמא טומאת נבלה. וכן נבלות של בהמות טמאות מצטרפות זו עם זו לענין הטומאה ולענין לחייב על אכילתן משום טומאה. אכן באשר לצירוף נבלת בהמה טהורה עם נבלת בהמה טמאה (הן באשר לענין הטומאה והן באשר לענין האכילה) נחלקו חכמים בדבר, וכרוכה מחלוקת זו בשאלה העקרונית האם איסור חל על איסור. והתבאר כי איסורים משני שמות אינם מצטרפים זה עם זה להשלמת שיעור, ואולם יוצא מכלל זה הם איסורי נבלה וטרפה, שהריהם מצטרפים.

בשיעור שמונת השרצים המפורטים בתורה שהם מטמאים, לענין טומאתם נקבע שהוא בכעדשה, ואילו אבר שלם שלהם אין לו שיעור, והריהו מטמא אף בכלשהו. ולענין אכילתם נקבע שהוא בכזית. ואולם אין זה אלא לאוכלם בחייהם, אבל לאחר מותם – שיעורם בכעדשה (כשם ששיעור טומאתם בכעדשה). ואילו שיעור הטומאה בנבלת הבהמה הינו בכזית, אכן אבר שלם שלהם הריהו מטמא בכלשהו, ולענין אכילה - אין לוקים בפחות מכזית (שכן נבלת בהמה לא הוקשה לשרצים, לענין השוואת אכילתה לטומאתה, אלא לענין ״בל תשקצו״ בלבד).

באשר לצירוף מאכלים נקבע שכולם מצטרפים זה עם זה לפסול את הגוף באכילת כשיעור חצי פרס, ולמזו שתי סעודות לענין העירוב בהם, ולביצה לענין טומאת אוכלים, ולגרוגרת לענין הוצאה בשבת, ולכותבת לענין האכילה ביום הכיפורים. אף המשקים מצטרפים זה עם זה לענין פסול הגוף ברביעית, ולמלוא לוגמיו ביום הכיפורים.