הקדמות לתלמוד הבבלי · כתובות · סיכום לפרק י׳

לגבי זכות קדימה של נשים בגביית כתובתן (והוא הדין לנושים שונים בחובותיהם, ולכל בעלי שטרות). אשה ששטרה נכתב בתאריך מוקדם יותר יש לה זכות קדימה לפני בעלות הכתובות המאוחרות יותר. זמנו של השטר מוגדר על פי היום בחודש ובשנה שבו נכתב, וכל השטרות שנכתבו באותו יום נחשבים כאילו נכתבו כולם באותו זמן ממש, אלא אם כן היה זה מקום שבו מקפידים וכותבים גם את שעת הכתיבה. זכות קדימה זו של גביית כתובה היא רק אם כל התובעות כולן בחיים (או לגבי ירושה — כאשר כולן מתו), אבל תביעת כתובה בגדר חוב קודמת לתביעת כתובה בגדר ירושה.

לגבי חלוקת נכסים בין כתובות בלתי שוות (כשאין בהן זכות קדימה) היו חילוקי דעות רבים. ולדעת רוב הפוסקים ישנה בסופו של דבר העדפה לבעלת הכתובה הקטנה יותר, שהיא מקבלת למעשה חלק יחסי גדול יותר מתביעתה, ובכלל אין מקבלת בעלת הכתובה הגדולה יותר אלא במה שנותר לאחר מילוי התביעות הקטנות. לעומת זאת לרוב הענינים אין דין זה נוהג בחלוקה בין שותפים בלתי שווים, שאז מתחלקים בנכסים וברווחים לפי אחוזי ההשקעה.

בדין ״כתובת בנין דיכרין״ נקבע הכלל שאין תקנה זו נוהגת אלא אם כן נשאר מותר דינר של ירושה לאחר ניכוי כל הכתובות. ואם אין בירושה כדי כך — אין מבטלים דין ירושה, שהיא מן התורה, לגמרי, אלא חולקים בתורת יורשים שווה בשווה. אף הגבילו את מתן ״כתובת בנין דיכרין״ רק לנכסים שהם מוחזקים ולא לאלה הראויים לבוא בעתיד, ואין מותר דינר נחשב אלא כאשר הוא מן הקרקעות.

במקרה שאחת הנשים ויתרה ויתור גמור לנושה נוצר מצב שבו יש תביעות הדדיות שאין להן פתרון (״חוזרות חלילה״) אלא על ידי הסכם של פשרה.