הקדמות לתלמוד הבבלי · בבא בתרא · סיכום לפרק ג׳

פרק זה עסק בדיני חזקה לסוגיהם. וכמה עניינים נתבארו וסוכמו בו.

כלל גדול בחזקה הוא, שאין החזקה בנכס מקנה בעלות. אלא יפה כוחה לשמש כהוכחה לכאורה, במקום שאין ראיות אחרות על העברת הנכס מבעליו הקודמים. ומשום כך, חזקה שאין עמה טענה — שאין המחזיק יכול להסביר כיצד הגיעה אליו זכות בעלות (או שימוש) מכוח קניה, מתנה, או ירושה — אינה חזקה כלל. כיצד היא החזקה — כאשר נהנה מן הנכס באופן רצוף כדרך ההנאה הראויה מנכס זה, ואם לא עשה כן — שמא אין הבעלים מקפידים על שימוש ארעי, ואינם מוחים. וכן אין חזקה אלא כאשר נהנה (״אוכל פירות״) מאותו נכס. אבל אם רק עבד בו — אין הבעלים רואים צורך למחות, ואינה חזקה.

וכל זה אמור במחזיק שהוא אדם זר לגמרי, אבל אם היה קרוב משפחה, או שותף. או אריס, או אומן, וכל מי שייתכן שמחזיק בנכס מדעת הבעלים, או בגזלנות — אין חזקתו ראיה לבעלות. זמן המספיק לקבוע חזקה משתנה לפי מהותו של הנכס. לגבי הרבה נכסי מקרקעין (שדה בעל, דירות ועוד) זמן החזקה הוא שלוש שנים מיום ליום. ובשדה שלחין או אילן — משיאכל שלוש פעמים פירות מאותו מין מנכס זה. מיטלטלים הריהם בחזקת מי שהם בידו. אבל אם היו אלה בעלי חיים ההולכים מעצמם ממקום למקום אין להם חזקה. שהרי ייתכן שהלכו מעצמם לאדם זר.

אין החזקה פוקעת מעצמה אלא אחרי שיתבע המערער בבית הדין ויוכיח שהיה הנכס שייך לו מתחילה. ואם אין בעל הנכס יכול להגיש תביעה (מפני המרחק, או מפני שהוא מתיירא לפי שעה לתבוע את המחזיק) צריך הוא למחות בפני שנים, ולהודיע להם שנכס שאחר מחזיק בו שייך לו. והוא עתיד לתובעו בדין. וצריך לחזור ולמחות בכל שלוש שנים, כדי שלא תיווצר חזקה. ואם הוכיח בעל הנכס הראשון שלא היה יכול לדעת שהנכס ביד אחרים — יכול למחות אף לאחר מכן.

כדרך שיש חזקה לענין בעלות, כך יש חזקה לענין שימוש. שהמוחזק להשתמש בדרך כלשהי ברשות אחרים, אם טען שניתנה לו רשות (במתנה או בקנין) והוא מוחזק בכך — אין לבטל את חזקתו. דבר זה אמור לגבי אופני שימוש שאינם מפריעים לבעל הנכס, או דברים שאינם קבועים. אבל מי שהחזיק אפילו זמן קצר להשתמש בדבר המפריע ביותר לבעלים. וכיוצא בזה בדבר קבוע — ודאי הסכימו לכך, ואין הם יכולים לחזור בהם לאחר זמן.

סוג אחר של חזקה הוא ההחזקה במקרקעין כאחת מדרכי הקנין (״חזקה שאין עמה טענה״). עם גמר הקנין מאחר (שנתן במתנה או מכר). או בקנין מן ההפקר (״נכסי הגר״). דרך החזקה של קנין היא כאשר עושה שינוי בנכס על ידי מעשה — שמוסיף בו דברים או משנה את גדרותיו ופתחיו. אבל הנאה בלבד מנכס בלא לעשות בו שינוי — אינה נחשבת לדרך קנין.

אגב כך, נתבררו גם כמה דברים לגבי מקרים של ספק: בדרך כלל ״המוציא מחבירו עליו הראיה״. אבל אם אין מי שמוחזק בנכס, הרי אם הדבר יכול להגיע אי פעם לבירור אומרים ש״כל דאלים גבר״. ואם לאו — עושים ״שודא דדייני״ או חולקים.