הקדמות לתלמוד הבבלי · שבת · הקדמה לפרק ב׳

לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (שמות לה,ג)

וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה׳ מְכֻבָּד (ישעיהו נח,יג)

אף שמצות עונג שבת אינה מן התורה, ונזכרה לראשונה רק בדברי הנביאים, מבוססות כמה וכמה מהלכות שבת על מצוה זו.

הדלקת הנר לכבוד שבת מקורה במצות עונג שבת; כי לא יתכן כל עונג, ואף לא בסעודה, בבית חשוך שאין הנר דולק בו. בהדלקת הנר יש איפוא משום עונג שבת ומשום תוספת כבוד ליום השבת. אולם מאחר שיש איסור חמור בהבערת אש ובכיבויה ביום השבת, יש לדאוג שהדלקת הנר בערב שבת לא תביא להבערתו או לכיבויו ביום השבת. משום כך קבעו חכמים סייגים וגדרים בנר זה — הן ביחס לחומרים שונים שאסור להשתמש בהם לצורך הדלקת הנר, והן ביחס לשימוש ולטיפול בנר בערב־שבת וביום השבת. בירורן של הבעיות העקרוניות מה הם הבערה וכיבוי האסורים בשבת ומה תחומיהם, ומציאת הסייגים המתאימים לשימוש בנר השבת, הוא עיקר ענינו של הפרק, הדן גם בנושאים קרובים אחרים, וביניהם במצות נר חנוכה.