הקדמות לתלמוד הבבלי · שבת · סיכום לפרק י״ג

מלאכת האורג ושאר המלאכות שיש להן קשר עם הכנת המטוה והאריג והטיפול בהם, מתחלקות מבחינת ההלכה לשתי קבוצות:

האחת היא מלאכת האריגה עצמה והמלאכות האחרות המשמשות בסיס לה או תולדותיה, שעיקרן הוא צירוף חוטים אחדים ליחידה שיש בה שימוש במכלול האריגה, אם בהכנת הנול ואם באריגה ובטיפול בה. לגבי קבוצה זו נקבע בדרך כלל השיעור של שני חוטים או של שני בתי נירים, בכל פרט כדינו.

הקבוצה האחרת של המלאכות, שמהותן הטיפול בחוטי המטוה, או בבגד המוגמר, אם בטוויה ואם בצביעה וליבון, נקבע לה שיעור אורך מינימלי של רוחב הסיט. שיעור זה נקבע גם לגבי מלאכות. שיש בהן משום טיפול באריגים. אמנם מקצת פרטים הקשורים למלאכות אלה, במיוחד במלאכת ליבון, מבוארים בדרך אגב במקומות אחרים ביתר אריכות ובהירות.

ענינו האחר של הפרק, מלאכת הצד, הוגדר מכמה צדדים: עצם המלאכה הוגדרה כהכנסת בעל חיים למקום שממנו אינו יכול לצאת, ודוקא כשבעל חיים זה מסוגל מתחילה לצאת בעצמו משם. כי לכידתו של יצור לכוד, בין שניצוד בידי אדם אחר, ובין שאינו יכול לברוח מפני חולשתו או מחלתו, איננה נחשבת כמלאכת הצייד. אף סוכם כי לא בכל בעלי החיים יש איסור צידה מן התורה, וכי בעלי חיים שאין רגילים לצודם ואין תועלת בכך — אין הלוכד אותם מתחייב. ומכאן גם לענין שותפות שבמלאכה זו, שאף בה נשמר הכלל שאין שנים חייבים על מלאכה אחת אלא אם כן אינה יכולה להיעשות כלל על ידי אחד.

כמה מעניני מלאכת הצד שלא נגמר בירורם כאן מתבררים בפרק הבא, פרק ״שמונה שרצים״.