הקדמות לתלמוד הבבלי · חולין · סיכום לפרק א'

ביחס לשאלה מי הם הראויים לשחוט נקבע, שיש כאלה ששחיטתם אסורה לגמרי, וגם אם שחטו כהלכה אין זו נחשבת שחיטה, ובעיקר הדבר מוּצָא מכלל השוחטים כל מי שאיננו בן ישראל, ששחיטתו איננה נחשבת לשחיטה כל עיקר. ואולם יש גם אנשים שאין זה מן הראוי שישחטו לכתחילה, אבל שחיטתם כשרה בדיעבד, אם הייתה השגחה מתאימה על מעשיהם. ובכלל אלה – מי שאינו יודע הלכות שחיטה, או שאין לו נסיון מוכח בשחיטה, אנשים החשודים לעבור על מצוות התורה (ויש הבחנות בענין זה אם עובר להכעיס וא להנאתו, על מצוה אחת או על כלל התורה), וכן אותם שאינם בני דעת (חרש, שוטה וקטן), ובמשך דורות מסויימים – גם הכותים (השומרונים), וגם, בעיקרו של דבר, אלה שאינם יודעים את הלכות השחיטה, אף על פי שבפועל הם עשו את המעשה כראוי. ביחס לאשה שוחטת יש כבר בראשונים דעות שונות, ומעיקר הדין אף אשה רשאית לשחוט, אלא שנהגו כך רק במקומות מעטים.

השחיטה, אף שאינה צריכה כוונה כשחיטת קדשים, מכל מקום צריך שתבוא מכח אדם, ולכן אם נפלה סכין ושחטה – אינה שחיטה כשרה, והוא הדין לשחיטה שנעשית על ידי מכונה.

מן המסורת, וגם מדקדוק לשון הכתובים, הסיקו שהשחיטה נעשית על ידי חיתוך של הקנה והוושט, שלא בדרך של ניקוב, לחץ, או קריעה, אלא על ידי העברת של הסכין (הולכה והבאה) בנחת. מכאן גם שלא ניתן לשחוט בכלי חיתוך שיש בו פגימות, כיוון שהוא בהכרח קורע את הבשר, ואיננו חותך אותו חיתוך חלק, וכן אסרו חכמים להשתמש בכלים שיש בהם חשש כזה. עם זאת, כל כלי חד וחלק, מכל חומר שהוא, ראוי לשמש לשחיטה (כל שאין מדובר בצמח או אבן המחוברים מעיקרם לקרקע), אף על פי שבמשך הדורות נתקבל הנוהג לעשות את השחיטה בסכינים של ברזל דווקא.

הואיל ופגם קטן למדי בסכין עלול לפגום את השחיטה, ולעשות את בעל החיים לנבילה, אמרו חכמים שיש לבדוק את הסכין לפני השחיטה, וגם לאחריה. ובמקרים של פגם שנתגלה בבהמה לאחר השחיטה אמרו בכלל שבהמה שלא ידוע שנשחטה כראוי – בחזקת איסור עומדת, וכל שנשחטה כראוי הריהי בחזקת היתר עד שייוודע במה נטרפה.

המקום הראוי לשחיטה, הוא מתחת למיתרי הקול, עד לקצה העליון של הריאה (ובעוף עד הזפק).

בפרק זה הוגדר גם היחס בין השחיטה לבין המליקה (שהיא האופן שבו מכשירים את העופות בעבודת המקדש בלבד), ושם נאמר שמקום הראוי לשחיטה הוא בצואר או בצדדים, ואילו מקום המליקה הוא דווקא בעורף, ואולם התחום לאורך צואר העוף שווה לזה ולזה. אגב כך נחרזו במשנה כמה וכמה הלכות בנושאים שונים מאוד, שבנויות על אותו מבנה עצמו: שאותו דבר או אותה תכונה שהיא כשרה בדבר אחד, פוסלת בדבר אחר; וכן להפך. הלכות אלה ברובן אינן שייכות כלל להלכות שחיטה, אלא הן תוספות שבאות מחמת הדמיון המבני והסגנוני שיש בין הדברים.

בפרק זה נדונו כמה עניינים אגב העניינים העיקריים של הפרק, וביניהם מעמדם של הכותים, דיני ספיקות ורוב, הנאה ממלאכה שנעשתה באיסור בשבת, ועוד.