נֶפֶשׁ כִּי־תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקׇּדְשֵׁי ה׳ וְהֵבִיא אֶת־אֲשָׁמוֹ לַיהֹוָה אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף־שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל־הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם. וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן־הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם וְאֶת־חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ. (ויקרא ה, טו-טז)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · מעילה · הקדמה לפרק ו'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ־אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכׇּל־חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה׳ וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא׃ (במדבר ה, ו)
מן האמור בתורה למדים אנו כי דין המעילה נוהג בכל אדם מישראל, ״איש או אשה״. שכל אדם מישראל הריהו בכלל האיסור למעול, ואם עבר ומעל הריהו חייב בדיני המעילה, בקרבן ובתשלומים. אכן, יש מקום לדון אם דין המעילה נוהג אף באדם הנותן בידי שליחו דבר קודש, ואין השליח יודע בדבר שהוא קודש, ונעשתה מעילה על ידו של השליח (אם באופן שקיים השליח את הוראתו של המשלח, ואם באופן שלא קיים את הוראתו כגון שהוסיף או שגרע ממנה), ויתחייב המשלח על ידי מעשה שליחו.
ואף שכלל הוא בכל דיני התורה כולה כי אין שליח לדבר עבירה, ואין המשלח מתחייב על מעשה עבירה שעשה שליחו, עם זאת יש מקום לדון בדין המעילה. אם משום שנלמדים דיני מעילה מגזירה שווה מתרומה, ומעתה יש לומר שכשם שבתרומה חלה שליחות, אף במעילה חלה שליחות. ואם משום שהכתוב האמור במעילה ״ואשמה הנפש ההיא״ יש בו להורות שהאשם במעילה הוא מי ששגג בתחילה, רוצה לומר: המשלח.
שאלה זו מתפרטת למצבים שונים. שכן אף אם נקבע כי חלה השליחות במעילה, והמשלח מתחייב, אין זה אלא כאשר השליח אכן מלא את שליחותו כדרך שהורה לו המשלח. ואולם אם שינה השליח משליחותו — אין הוא עוד בכלל שליח, ואין המשלח מתחייב. ומעתה יש לדון מהו הנחשב שינוי מהוראתו של המשלח.
ועוד בכלל השאלות המסתעפות: מה הדין בשולח מי שאינו בר דעת (כגון חרש, שוטה וקטן), ואף מקרה זה מתפצל לשניים: אם עשו כרצונו של המשלח, ואם לא עשו כרצונו של המשלח.
ועוד מכלל השאלות הדורשות בירור, אף המשלח בידי בר דעת דבר הקדש, ואולם נזכר המשלח בטרם נעשה דבר המעילה (והרי כלל הוא, שאין המעילה אלא בשוגג), או שנזכר גם השליח, כיצד נוהג דין מעילה באופן זה. ועוד יש לדון בשאלה האם יש אופן שבו יכול המשלח שנזכר לאחר ששילח כי הדבר שניתן בידו של השליח הינו הקדש, להביא לכך שלא תתבצע מעילה.
שאלות אלה הינן עיקרו של פרק זה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279