הקדמות לתלמוד הבבלי · תענית · הקדמה לפרק ג׳

רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן יֵרָקוֹן אַרְבֶּה חָסִיל כִּי יִהְיֶה כִּי יָצַר לוֹ אֹיְבוֹ בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו כָּל נֶגַע כָּל מַחֲלָה. כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם. (מלכים א׳ ח, לז-לט)

עד כאן דובר בעיקר בתעניות המצויות ביותר, התעניות על עצירת הגשמים. אולם מובן כי יש מקום לתענית ולתפילה על כל צרה הבאה על הציבור. ובנושא זה מתעוררות כמה וכמה בעיות. יש לברר תחילה מה הם המאורעות שיש להתענות עליהם, שכן מובן כי לא כל מצוקה ראויה שיתענו עליה, ויש איפוא צורך להגדיר מה הוא מאורע הנחשב אסון או צרה חמורה שיש צורך להתענות עליה, וכן — כיצד לנהוג כשאין חובת תענית, אבל יש מקום להתעוררות הציבור בתפילה ובבקשה. וכשם שיש מקום לדון בעצם גזירת תענית, כך יש צורך לברר את הזמן המתאים לכך. שכן סדרי התעניות על הגשם קבועים פחות או יותר, משום שהדבר תלוי וקשור בעונות השנה, אולם יש מאורעות שיש בהם סכנה מיידית ואין טעם להמתין זמן מרובה עד שתיקבע תענית עליהם.

שאלה אחרת היא ביחס להיקפה של התענית. מסתבר שיש לחלק בין אסונות ופורענויות הנוגעים לכלל עם ישראל ובין מאורעות הפוגעים רק במקום מסויים או בקבוצת אנשים מצומצמת. מתי יש לראות בדבר שארע במקומו איום כולל, ומתי יש רק להשתתף בצערם של אחינו הנתונים במצוקה במקום אחר. בירורן של השאלות הללו הוא עיקר עניינו של פרק זה.

בעיה אחרת הנדונה בו היא: כיצד נוהגים כאשר נענים משמים בזמן התענית, האם יש להמשיך ולגמור את התענית או שיש להפסיקה כאשר אין עוד סיבה לכך. וכמו כן, מה ראוי לעשות כדי להדגיש את השמחה והתודה כאשר התפילות והבקשות נשמעו ונתקבלו.