שבועת הביטוי מוגדרת כשבועה שנשבע אדם על מעשה או מחדל מכל סוג, בין לעתיד ובין במה שהיה בעבר.
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · שבועות · סיכום לפרק ג'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
יש כמה הבדלים בהלכה בין נדר ושבועה: הבדל אחד הוא שהשבועה היא לגבי מעשיו של האדם (״איסור גברא״), ואילו הנדר הוא דבר שאדם מחיל על חפצים מסויימים (״איסור חפצא״). ולפיכך יכולה שבועה לחול גם על דבר שאינו ממשי (כמו שינה) מה שאין כן הנדר. ואין הנדר חל אלא אם כן מתפיסו בדבר האסור משום נדר, ואילו השבועה חלה בעצמה. הנדר חל גם על דבר מצוה ואין השבועה חלה על המצוה. בכללו של דבר אין שבועה חלה על ענייני מצוות, לא לגבי קיומן (אף כי לעתים מותר הדבר לשם זירוז) ובוודאי לא בביטולן.
סוכם כי הנשבע שיאכל יש לכך שיעור — כזית, אלא אם כן פירש בשבועתו שתחול בכל שיעור שהוא. בכלל מתפרשת לשון השבועה כפי מנהג בני אדם, כגון שהנשבע שיאכל אין כוונתו לדברים שאינם ראויים לאכילה. הנשבע שלא יאכל דברים אסורים אין השבועה יכולה לחול עליהם אלא אם נשבע באופן כללי שלא יאכל, שאז חלה השבועה ב״כולל״.
האומר שבועה בלשון כללית (כגון ״שלא אוכל״) חלה השבועה על כל פרט השייך לכלל זה, אבל אינו מתחייב אלא אחת. אבל המפרש פרטים שונים בשבועתו (״שלא אוכל לחם ובשר״) מתחייב משום כל פרט לעצמו. נשבע וחזר ונשבע, אם חזר ונשבע אותה שבועה לחזק שבועתו הקודמת — אין בה ממש, שאין שבועה חלה על שבועה. ואם לבטל שבועה קודמת — הרי זו שבועת שוא.
העובר על שבועת ביטוי, אם עשה כן במזיד (בעדים והתראה) הריהו לוקה. אבל אינו לוקה אם נשבע לעתיד שיעשה דבר ולא עשאו, לפי שאין לוקים על לאו שאין בו מעשה. ואם על העבר נשבע — מיד כשנשבע הריהו מתחייב. שגג בשבועה, כאשר לא ידע את העונשים והקרבנות החלים עליה — הרי זה שוגג ומביא קרבן עולה ויורד. ואם שגג מתוך שכחת השבועה — פטור.
שבועת שוא יש בה סוגים שונים. יש מהם שמתחייב משום שאמר שקר, כגון שנשבע לעשות דבר שאינו יכול לעשותו (בין מחמת שהדבר אינו אפשרי, בין משום שהוא אסור מן התורה), או שנשבע לאמת דבר שאינו נכון (כגון שנשבע על איש שהוא אשה). ובכלל שבועת שוא גם שבועה שאינה נחוצה כלל, כגון שנשבע לאמת דבר הידוע לכל. כשנשבע שבועת שוא הריהו עובר על לא תעשה שבתורה, ולכן דינו ככל עובר על לאו, שלוקה על זדונו, ופטור על שגגתו. ואף שהוא לאו שאין בו מעשה — מכל מקום למדו שלוקים עליו.
בשבועות אלה אין הבדל אם הוא עצמו נשבע או שהשביעו אותו וענה אמן. בכל השבועות אין אדם נידון לפי דברים שהיו בלבו, אלא לפי הלשון המובנת לכל.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279